אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף נד:

דף נד.

והא דאמר לר"י דמדאורייתא חד בתרי בטיל. ק"ל דהא סב' ר"י דמין במינו לא בטיל והכא מין במינו הוא דאם מין בשאינו מינו ינדור ותירץ הראש"ד דלאו אר"י אלא בלח בדם הפר ודם השעיר דמשם גמר לה אבל ביבש מודה הוא דחד בתרי בטיל וביבמות שמעי' ליה הכי גבי לחם הפנים שאם נתערבה באחרו' ויש בהם לעלו' בא' ומאה שכולן מותרות ואק"ל הא דאמר בפסחים חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה אם יש בתחתונה כדי להעלותה בא' ומאה מעלי' ואע"ג דלאו בלח הוא וי"ל דההיא דלא כר"י ויש מי שתי' דכי אמר ר"י דמין במינו לא בטיל היינו משמיה דרביה אבל איהו ודאי משמיה דנפשיה ס במינו (לא) בטיל והכי משמע התם בזבחים ותו לא מידי:

אמר אביי כל שבידו נאמן. פי' רישא דקתני טהרות שעשיתי עמך מיירי בעודן בידו ופי' רש"י דנאמן מתוך שבידו לטמאן ולפגלן כגון שלא נשלמו כל ד' עבודות וכן עקר אבל סיפא דקתני ביום פ' משמע שאינה בידו דהכי דייק לישנא דעשיתי עמך וכיון דכן אינו נאמן ואע"ג דע"א נאמן באיסורי' בין לטמא ובין לטהר ובין לאסור שאני הכא דכיון שהוא פועל או שליח והדבר מוטל עליו לעשו' מסתמא כיון דבן דעת הוא כראוי עביד דחזקה על בן דעת הוא שנזהר הוא במה שיש לו לעשות ואינו מקלקל וכיון שכן אינו נאמן דלצעוריה קמכוין וכ"ש אם אמר במזיד עשיתי שאינו נאמן דאין אדם עשוי לקלקל בכונה מה שהוטל עליו לעשות אבל כשהדבר בידו מתוך שבידו לטמא ולפגל נאמן דחזר לחזקתו ולדינו דע"א נאמן באיסורין אבל אי אין בידו לפגל כגון שנשלמו כל עבודות אינו נאמן אעפ"י שלא יצא הדבר עדיין מתחת ידו דהרי הוא כאלו אינו בידו ומטמא כדפרישנא והא דקתני שורת הדין אינו נאמן דמשמע שורת הדין היה נותן שלא יהא נאמן אבל נאמן הוא דהכי דייק לישנא דשורת הדין י"ל דמשום מזיד נקטיה דהיכא שיאמר במזיד טמאן או פגלן הדין נותן דלא יהא נאמן דהא אינו מחייב לשלם דהא הוזק שאינו ניכר הוא וקי"ל דלאו שמיה היזק אבל עכשיו דתקנו דהמזיד משלם מהימן דמתוך שנאמן על עצמו נאמן הוא לטמאן ולפגלן ומ"ה נקט לישנא דשורת הדין אבל היכא שטמאן או פגלן בשוגג בין מעקרא בין השתא אינו נאמן דהא אינו חייב לשלם דלא תקינו תשלומי' בשוגג ואף על גב דלישנא דנטמאו או נתפגלו בשוגג משמע כיון דהיכא שטמאן במזיד נאמן משום מתוך שנאמן לשלם וכדא' לקמן לאשמעי' דינא נקיט האי לישנא לומר עיקר נותן דאינו נאמן כל היכא דליכא תשלומין ובשוגג דליכ' תשלומי' לעולם אינו נאמן ובמזיד דאיכא תשלומים נאמן וכדפרי' ואק"ל ה"נ אע"ג שאינה בידו יהא נאמן משום דמפסיד שכרו וכדאמר לקמן דמתוך שנאמן להפסד ד שכרו נאמן להפסיד ס"ת וי"ל דהתם שאני דאיכא הפסד מרובה דהפס' שכר ס"ת קרוב הוא לדמי כל הס"ת ומ"ה נאמן אבל הכא שאין הפסד אלא דבר מועט ל"ל דמשום שהוא מפסיד לעצמו דבר מועט יהא נאמן להפסיד לחברו א"נ שהוא סובר דאינו מפסיד שכרו מ"ה וכדאמרינן לקמן וכוון שכן ליכא מתוך א"נ דהכא איירי בפועל ששכרו יום א' לעשות מלאכה עמו ולא ששכרו לעשות עמו טהרות בחנם דומיא דנתפגלו דמשמע בחנם וא"ה כיון שקבל עליו במלאכה לעשות אינו נאמן דהרי הוא שלוחו וכדפריך לעיל רבינו נר"ואמר רבא כגון דאשכחיה ולא א"ל ולא מידי ולבתר הכי אשכחיה וא"ל כו' פי' רבא ודאי לא פליג דהיכא שבידו נאמן ומשום דבידו לטמאן ולפגלן אלא דמוסיף ואמר דאע"פ שאינם בידו כגון זבחים לאחר שנשלמו כל העבודות וטהרות לא ע"י שלוחו דאכתי נאמן דלאו טעמא משום דבידו או לא בידו אלא הכל תלוי דאשכחיה ולא א"ל ולבתר הכי אשכחי' וא"ל דכיון דמעיקרא אשכחיה ולא א"ל שוב אינו נאמן דילמא לצעורי קמכוין דאי איתא דנטמאו כשנטמאו תחלה הוה אמר ליה וכיון דלא א"ל שקורי קמשקר ולצעורי קמכוון ודוקא. בכי הא שהוא פועל הוא דאמרי' דכיון דאשכחי' ולא א"ל שוב אינו נאמן משום דכיון דפועל שלו או שלוחו הוא מיד הל"ל אבל בע"א דעלמא שהוא נאמן באיסורין ל"ש מצאו ול"ש לא מצאו נאמן ה"ה דאין הדבר מוטל עליו לומר לו מיד ושמא מתחלה לא היה זכור או שלא רצה להודיעו ואח"כ נמלך דלא עליה רמיא לאודועי אבל הכא כיון דשלוחו הוא ה"ל להודיעו מעקרא ואשכחי' דאמרי' איכא מ"ד בשעת חזרה אינו בכלל שעתה כיסופ' לית לי' מיניה ומ"ה לא מודע ליה ואיכא מ"ד דאפי' שעת חזרה בכלל אשכחיה וכיון דההיא שעתא לא א"ל תו לא מהימן דאו איתא דאטמאו בההוא שעתא הוה א"ל ולשון זה שקר וכ"נ לכאורה לקמן וליכא נמי לישנא דשורת הדין כך מתפרש כדפרי' לעיל אליבא דאביי דאיהו מודה דכל היכא דאיכא מתוך נאמן וכדפרי' והא דאמרי' ההוא דא"ל לחברו טהרות שעשיתי עמך נטמאו דנאמן דא' דשורת הדין אינו נאמן י"ל דר"א לישנא דברייתא נקט כשאמר שורת הדין והק' ליה אם שוגג הוא אינו נאמן ואם מזיד הוא דשורת הדין שאינו נאמן אבל נאמן כיון שנאמן על עצמו לשלם וכדפרי' לעיל ונראה דודאי ר"א כאביי סבירא ליה דהדבר תלוי כשהוא בידו או אינו בידו והכא כיון דביום פ' א"ל משמע דלא היו בידו והיינו דא"ל ר"פ כר"י אמר' דנאמן דהתורה האמינתו וההוא ודאי כרבא ודלא כאביי דלאביי כל שאינו בידו אינו נאמן וכיון דר' דהכא משמע דאיהו כאביי דל"ל דר"י אית ליה דנאמן לעולם ואפי' בתר דאשכחי' בע"א דנאמן באיסור דעלמא ועובדא דר"א דאשכחי' כרבא ומ"ה אמר דאינו נאמן דא"כ מצינו ג' מחלוקת בדבר ולית לן לאפושי פלוגתת בכדי אלא הנכון דר"א כאביי ור"א משמי' דר"י כרבא והא דאמר או לאו דמהימן אע"ג דשמעניה דפועל לא דדילמא בתר הכי קאמר ה"ט משום דאי איתא דאינו נאמן בדבר שאינו בידו כאביי אלא בדבר שבידו ומשום מתוך שבידו לפגל ה"נ הדין נותן שלא יהא נאמן דהא אמר דכל דבר שמוטל עליו לעשותו חזקה שכראוי עשאו ומשום ה"ט הוא דלא מהימן אלא היכא דאיכ' מגו כל היכא דלא בריר מגו דינא הוא דלא מהימן דהשתא אע"ג דאפשר דבההוא שעת דשמעינה אכתי בידו הוא דשמא דנשלמו כל ד' עבודות כיון דהדין נותן שלא להאמינו אלא במתוך והמתוך אינו ברור אלא אמרי' מספק הכי הוי רבינו נר"ו יג והא והא דר"י בר כיסנא אפריכפא ההיא דר"י לא איפריכא אלא דלא ידעי' מהיכא וכיון שכן ר"י כרבא וכדפרי' וכיון שכן קי"ל כרבא דהוא בתרא דאביי ורבא הלכה כרבא ור"י נמי כוותיה ס"ל וכדפריך להא דר"י וכדבעי לפרש בסמוך לחד פי' ההוא דאתא לקמיה דר"א עד ס"ת ביד מי ביד לוקח דהאי עובדא דר"א כרבא אתיא פר"ח דאפשר דבתר דשמעה לההיא דר"י סבר' והיינו דקא בעי ס"ת ביד מי דאלו לאביי כיון שנגמר הס"ת מ"ל בידו או לא בידו שוב אינו נאמן וכדפרי' לעיל דכל שנגמר הרי הוא כאלו אינו בידו דשוב אינו יכול לפגלו דהא אזכרות כבר נכתבו אבל אי אמרי' דס"ל כרבא אצטריך למבעי ביד מי משום דאי ביד לוקח אינו נאמן דמסתמא איהו הדר ביה וכיון דאשכחי' בההיא שעתא ולא א"ל שוב אינו נאמן וזה יהיה ראיה למה שפי' למעלה דאפי' אי א"ל בשעת חזרה שוב אינו נאמן דהיינו אשכחיה ולפי מה שפי' ר"א כרבא וכל זה יהיה סיוע לפסוק כרבה וכענין זה פי' ר"ח ומי' אפשר לפ' דאביי כר"א ס"ל וכר"א לעיל דלא הדר ביה והאי עובדא נמי כאביי שייכא והכא היינו טעמא דבעי ביד מי משום דאי הוה ביד סופר אע"ג דנגמר, אכתי בידו הוא לפגלו דהא יכול למחוק האזכרות או לגרור אותן ולקלקל הס"ת וכיון שכן אי הוי בידו נאמן אבל עכשיו דא"ל ביד לוקח הוא אינו נאמן דאינו בידו לקלקלו דאלו אליבא דרבא אע"ג דס"ת ביד לוקח ר"ל למדעי לי אם החזירו לו הוא עצמו או ע"י שלוחו דאי ע"י שלוחו הא לא אשכחי' ומי' הא פרישנא דאעפ"י שאפשר לפ' כן קי"ל כרבא וכר"י דקאי כוותיה ולא חיישי' לדר' אמי ואע"ג דעבר עובדא ולא כאביי דאביי במקום רבא דבתרא הוא וקי"ל כוותיה לעולם במאי דפליג אאביי חוץ מיע"ל קנ"ס והא דא"ל דנאמן אתה להפסי' שכר' ואינו נאמן להפסיד ס"ת ואע"ג דאיכא מגו משום דאיכא למימר דטעה הסופר בזה וסבר דאינו מפסיד אלא שכר האזכרות וכיון דכן בשביל שכר האזכרות דהוא הפסד מועט אינו נאמן להפסי' לחברו הפסד מרובה וכדפרי' לעיל אבל התם דאיכ' הפסד מרובה נאמן הוא ג"כ על חברו ודוקא בענין זה מפני שהוא איסור וחזר לדינו דע"א נאמן באיסורין אבל בדבר אחר אינו נאמן להפסיד לחברו מתוך שמפסיד לעצמו שהאומר אני ואתה חייבין לפ' ק' אעפ"י שנאמן הוא על עצמו אינו נאמן אצל חברו וזה מבואר והא דא"ל ר"י נהי דהפסיד שכר האזכרות שכר כוליה ס"ת אמאי יפסיד פי' משום דסבר ר"י דאין הס"ת כולו נפסל בשביל האזכרות שנפסלו משום דסבר להעביר עליהם הקולמוס ולקדישנהו וכדמקשי' בסמוך ואפי' הפסיד שכר האזכרות דכ"ז שלא העביר הקולמוס שאני העביר עליהם ונמצא שהוא הפסי' שכר האזכרות ואיהו אהדר ליה דס"ת שלא נכתבו האזכרו' לשמן אינו שוה כלום משום דאיהו סבר שאין לו תקנה ור"י לא פי' טעמא וד"א נמי לא פי' טעמו והיינו דאקשי ליה ר"י אמאי אמרת דאין לו תקנה. ליעבד עלייהו קולמו' וכסברתיה דסבר רבא כי סגי ליה ואיהו אהדר ליה דלא סגי ליה בהכי משום דהוי כמנומר ופסול ולפי פי' זה דמקשי' ליעבר עלייהו קולמוס קושיא דר"י היא א"נ אפשר לפרש דטעמא דר"י משום דסבר דיש לו תקנה בנטילת מקום האזכרות כעין קליפה ולכתוב אזכרות אחרות תחתיהם דאיהו סבר דאע"ג דהוי מנומר לא מיפסל מ"ה ואיהו אהדר ליה דאינו שוה כלום דאין לו תקנ' דאי משו' נטילת מקום זה הוי מנומר ומשום לישנא דקאמר דאינו שוה כלום אקשי ליה תלמודא אמאי אמרת דאין לו תקנה נהי דתקנה זו דפרישנא אין לו משום דהוי מנומר אכתי לעבר עלייהו קולמוס ואהדר ליה דאכתי הוי פסול משום דמחזי כמנומר ולפ"ז הפי' יהיה קושי התלמי' שמק' כן לר"א:

א"ל מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ס"ת תימא כיון דסוף סוף אמאי בעי ס"ת ביד מי וי"ל דאע"ג דלא נפיק לן מידי לדינא אתא לאשמועי' אגב אורחיה דלא דמי לההיא דר"א. איכא עובידתיה שלא לשמה לכת בת אזכרות שלא לשמן משום דהתם איכא סרך למטעי ולא הוי מתוך גמור והכא ליכא סרך א"נ נפקא לן להיכא דעביד בחנם ורבא איהו לא ידע דבשכר קעביד א"ל ה"ק ליה מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ס"ת ואי בשכר עבדת אתה נאמן ואהדר ליה הכי משום דמסתמא לאו בחנם כתבי' ס"ת ומכלל דבריו שמענו דאי עביד ליה בחנם דליכ' מתוך לא מהימן ואיהו משום דלא ידע אי בחנ' אי בשכר הוא דבעי' דס"ת ביד מי היא דאי הוי ביד לוקח נפקא לן מניה דאיכא הפרשא בין עביד בשכר לעבוד בחנם רבינו נר"ו והאי עובדא אתיא בין לרבא ובין לאביי דהא בריש' כל היכא דאיכא מגו אפי' רבא מודה דנאמן ואף על גב דאשכחיה והלא א"ל הכי ה"ל דינא לרבא והא דאמר גוילים שלו לא עבדתי' לשמן והפסיד ליה ס"ת בהכי אתיא אפילו לת"ק דרשב"ג בציפן דאע"ג דלא בעי בתפילין עיבו' לשמן בספרים בעינן וכדכתיב לעיל:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה