אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף נג.

דף נב:

א"ה אפילו במזיד נמי כלומר א"ה הטעם בשוגג פטור כדי שיודיעו אפילו מזיד נמי לפטור שיודיעו ויפרשנו מאיסור ואק"ל ומאי קושיא דאפילו קאמר במזיד חייב הא מצי מודע אליו, שטהרותיו. טמאות שהוא טימאן בשוגג וי"ל דהיינו דקמקשה דאי איתא דמזיד חייב והוא טימאן במזיד לא יודיעו כלל שמתירא הוא שלא יבא ע"י כך לדעת שבמזיד טימאן דכי הוה קס"ד המקשה ומתרץ ליה דלהכי ליכא למיחש דכיון דמתכוין הוא להזיקו יודיענו שאם לא יודיענו נמצא שלא הזיקו והוא להזיקו מתכוין ולא להאכילו איסור:

ור"י אמר דבר תורה א' שוגג וא' מזיד פטור מ"ט היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק פי' לכ"ע ואפילו לר"ע דדאין דינא דגרמי ואע"ג דעביד מעשה נמי כיון דהיזק שאינו ניכר הוא וא"ת א"כ אמאי מחייבים מוחל ש"ח לחבירו למאן דדאין דינא דגרמי י"ל משום דהתם היזק ניכר הוא שהרי אינו יבול לומר לו הרי שלך לפניך שהרי אין שעבודו קיים וכן נמי בעושה עבדו אפותיקי ושחררו רבו א' היינו טעמא דחייב משום דחשבינן ליה היזק ניכר מפני שאינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך שהרי אין שעבודו קיים אבל העבד וכדפרי' ואק"ל מחיצת הכרם שנפרצ' לר"מ אמאי חייב דרבותי' אתא כדאיתא התם דהא היזק שאינו ניכר הוא ותירץ החכם ר"י הלוי בן אחיו של רבינו נר"ו דגרמה. לר"מ כמעשה לרבנן וכי היכי דרבנן קנסו במזיד כעושה מעשה אע"ג דהיזק שאינו ניכר הוא ה"נ קניס ר"מ בדינא דגרמי כמזיד והתם מזיד הוא כיון דאמרי ליה גדור ולא גדרה ונכון הוא ויש מתרצים דהתם נמי כיון דע"י שנוי הוא ואין התבואה נאסרת אלא בתוספת ר' היזק ניכר הוא ואק"ל הא דתנן דן את הדין זכה את החייב טמא את הטהור דאע"ג דאגע בהוא שרץ והא התם דשוגג הוא והיזק שאינו ניכר הוא ואפ"ה חייב וי"ל משום דהתם ראוי לקנוס אותו שוגג כמזיד דלמה ליה למגע ביה שרץ ולר"מ דמחייב התם אפי' דלא נגע בהו שרץ אע"ג דהוו היזק שאינו היכר י"ל דמשום קנסא הוא דקניס שוגג אטו מזיד כדאית' לקמן:

הכהנים הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבים ותני עליה מפני ת"ה ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק ודאי מדינא חייבי' ות"ה קאי אשוגגין ואק"ל ואפי' נאמר דהיזק ניכר שמיה היזק מדינ' ודאי אונו חיוב דהא קי"ל דמזיק הקדש פטור איכא למימר דמשלמי' הן את הקרן ומדדבנן מיהת וכדכתיב לעיל ולא משמע ליה לתלמודא דת"ה דקתני היינו כשתקנו לשלם הקרן דתקון הוא כדי שלא יזלזלו בהקדשות דא"כ מ"ש דנקיט גבי פגול לימא כל מזיק הקדש סתמ' אלא ודאי תקנה א' היתה שתקנו בפגול והיינו דק"ל דמזידין אינן חייבי' משום אותה תקנ' דמדינא חייבי' משום דרבנן קנסו מזיק את הקדש לשלם קרן א"נ איכא למימר והוא הנכון דרבא סתמא קאמר ואפי' בקדשים דחייב הדיוט באחריותן ובהנהו ודאי חיוב מדינא דהוו כמזיק להדיוט וכן פרש"י ואק"ל כהנים שפגלו היכי קרי ליה היזק שאינו ניכר שהרי מעשה קא עבדי בשחיטתה כיון דאינה ראויה הרי היא כנחירה ומטעם זה אמרינן דטבח אומן שקלקל חייב משום דהיזק ניכר היא וי"ל דקושיין משאר עבודות כגון זריקה הקטרה דלאו היזק ניכר הוא א"נ איכא למימר דכי חשבי' שחיטה פסולה בהיזק ניכר היינו כשנבלה בשחיטה דנמצא דאינה שחיטה אלא גזירה אבל כאן גבי פגול שחיטה ראויה היא אלא שדבר אחר גרס לה ליפסל וכיון שכן היזק שאינו ניכר הוא וזה נכון:

העושה מלאכה במי חטאת בפרת חטאת פטו' מדיני אדם וחייב בדיני שמים אק"ל עושה מלאכה במי חטאת היכי פסיל דהא בעינן עובד דומיא דעבד פוסלה אבל במחשבה דלא בעי עובד דדמי' דעבד פוסלה בבעלין אלא דניחא ליה לעובד הוא מותיב לה והוא מפרק לה פרה שהכניסה לרבקה ע"מ שתינוק ותדוש פי' לא עשו, בה מלאכה אחרת אלא שנתכוין בשעת שעבדה שיהא דשה וכיון דליכא אלא מחשבה לא חשיב הוזק ואע"ג דלעיל גבי פיגול אמרי' דחשיב היזק שאני התם דעביד איהו מעשה ובמחשבה נפסל המעשה אבל הכא דליכא ק מעשה אלא מחשבה לא.

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה