ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף נ.
אמר מ"ז בריה דר"נ ש"ח היוצא על היתומים אעפ"י שכתבו בו שבח אינו גובה אלא מהזבורית דרבנן תקנו דלא יפרעו מן היתומים אלא מה זבורית ומיהו גבי יתומים הוא דאצטריך לאשמעינן אבל גבי לקוחות אף על פי שכתוב בו שבח דבר ברור היא דאין נפרעין אלא מהזבורית במקום שיש ב"ח ותדע לך דהא באפותיקי קי"ל דאי מכרו מכור וכדכתיבנא לעיל ואע"ג דדיניה להפרע מהאפתוקי וה"נ ל"ש וקי"ל כמ"ז דהא אביי נמי קאי כוותיה ורבא לא פליג עליה אלא דדחי לראיה דאביי אבל בעיקר דינא לא חזי' דפליג עליה ואפילו תימא דפליג ה"ל רבא יחיד לגבי אביי ומ"ז ולא קי"ל כוותיה ועוד דמאי דמתרץ בההוא דאברהם חוזאה אתיה דלא כהלכתא דאנן לא קי"ל כר"י אלא כר"ע ומתני' ר"ע ואפ"ה נזיקין אין נפרעין מנכסי ותומים אלא מהזבורית וכ"כ רבינו נר"ו דכיון דכן ל"ש כתב לו סתם ל"ש שפי' לו בין ממני בין מיורשי אינו גובה מהיתומים אלא מהזבורית וכדאמר אבא שאול כבתוב' לענין שבועה דאע"פ שפטרה בפי' אינה נפרעת אלא בשבועה וכבר איפסק' הלכתא התם בהדיא כאבא שאול ול"ש בין שאמר לה בין ממני בין מיורשי בין לא א"ל ושלא כדברי הרי"ף דאוקי ההיא דאבא שאול בשלא פטרה בפי' כדי שלא ליפלוג אבא שאול עם משנתי' דהתם ולימא כדמוכח התם וכן דעת רבינו נר"ו וכן הרז"ה ומיהו בערב דכתובת היכא דאיכ' קניין דמשתעבד היכא דכתב לו שבח גופא מהעדית דגבי יתומים הוא דאיכ' למימר דאין נפרעים מהם אלא מהזבורית ושוב לא מהני תנאה לגבות בעדית אבל מניה דערב נפרע הוא מהעדות כיון שכתב לו שבח מה דרכו של אדם להוצי' פחות שבכלים ואק"ל והיכ' ילפינן מהכא דב"ה דינו מדאוריית' בזבורית דהא הכא גבי משכון מטלטלין עסקינן וקי"ל דכל מטלטלי מיטב הוא וי"ל דה"מ היכי דיהיב להו בפרעון אבל לענין משכון כדי לכוף לנו לפרעו בדין היה שיתן לו משבח שבכליו וכיון דאפילו בהא נתנה לו תורה רשות להוצי' פחות שבכליו שמעינן דה"ה כשבא לפורעו בקרקע דבידו של לוה ליתן לו פחות וגרוע שבקרקעותיו וכן הוא בירושלמי למדו קרקעו מהמשכונות שפאי עדית גובה מהבנונית פר"ח שפאי עדית מלשון על שפאום והוא על המרמה שסביבות הערים למצרים והוא עומד לימכר ולפי' המזיק אותם תויון כב"ח אעפ"י שהן סמוך לעדית ומדין תורה דינו כזבורית וגבי יתמי אוקמוה אדאורייתא: והא דלא תירץ הכי ההיא דאברהם חוזאה בשפאי עדות ואוקמי' דלא כהלכתא משום דלא משמע ליה דנזיקין סתמא קתני משום שפאי עדית לחוד ומ"ה אוקמה כר"י בעי רב אחידבו בר אמי יתומים שאמרו קטנים או אפילו גדולים דתקנתא דרבנן לקטנים עביד לגדולים לא עביד פי' בין לב"ח בין לפקדון או דילמא דב"ח לא עביד רבנן תקנתא דטעמא הוא משום דלא מסיק אדעתא דמאית וכיון דכן אם נאמר דהיכא דמאית ונפלו נכסיך קמי יתמי שלא יפרע אלא מהזבורית כדינו ליכא נעילת דלת דמאן דמלוה לא נחית דמאית לו ונפלו נכסי קמי יתמי אבל בנזיקין ודאי לכ"ע עביד רבנן תקנתא ודוקא קטנים אבל לא גדולים וכי קתני במתני' מפני ת"ה אבל בב"ח הוי מן הדין ואפי' בגדולים ואסיק' דב"ח יתומים שאמרו גדולים ואצ"ל קטנים בין לשבועה בין לזבורית ואעפ"י שכתוב שכח בשטר ופי' בין ממני בין מיורשי אינו נפרע מן היתומים ואפילו הם גדולים אלא מהזבורית וכדכתיבנא לעיל ש"מ שאמר תנו ר' זוז לפ' ושלש מאות לפ' אין אומר כל הקודם בשטר זכה פי' ולא טעמ' משו' דהסכים אינן שוים ואפי' בסכים שוים כגון דאמר ר' לפ' ור"י לפ' ור"ל לפ' דינא נמי הכי דל"ל מדאפשר לזה למערבינהו כגון שיאמר תנו שש מאות זוז בין פ' ופ' ולא ערבינהו דדעתו שיתן לראשון תחילה ואחריו לשני אם יספיק ואם לא יספיק שיהא לראשון דזה אינו שאין אדם עשוי שיאמר תנו שש מאות בין פ' ופ' ופ' וכ"ש ש"מ דהולך ונמלך הוא וכיון שכן אין חלוק בין שיהו חפצים שוין ובין שלא יהו הסכים שוין אלא הכל תלוי באחריו דכל היכא שלא אמר ואחריו לפ' אי אין אומ' כל כל הקודם בשטר זכה ותדע לך דא"כ לימא כשאין הסכים שוין אבל כשהסכים שוים כל הקודם בשטר זכה כיון שלא ערבן דהא ודאי הוי ורבותא טפי ואמאי נקט באחריו וא"ת לרבותא דאפילו כשאין הסכים שוין אמרי' דאם אמר אחריו כל הקודם בשטר זכה הא לאו כלום הוא דאי אשמעי' בסכים שוין וקודם בשטר זכה ה"א דהיכא דאמ' אחריו אפי' באין הסכים שוים דכל הקודם בשטר זכה אלא ש"מ מדל אמר הכי דליכא הפרש כלל שוה לשאינו שוה וכדפרי'. הא דאמ' דאם יבא עלי ש"ח גובה מכלם לומר שהראשון בשטר בשטר אינו יכול לדחות' אצל אחרון אלא גובה מכולם כלומר מאיזה מהם שירצה חלקו או מכולם לפי חשבון ונר' דהיכא שגבה חובו מא' מהם שהם חוזרי' וחולקי' ומפסידי' כלם לפי חשבון שאין לומר שאותו שטרף ממנו הפסיד כיון שלא ניכר הנותן החלקים אלא הם הוא שחלקו אחר ולפי זה אפשר דמאי דאמרי' גובה מכולם אתא לאשמעינן דכלם מפסידי' בין שיגבה חובו מכולם או מאחד מהם וכדפרי' ומי' אין דעתו של רבינו נר"ו כן אלא היכא שטרף חלקו של א' מהם שאותו לבדו הפסי' ואינן חוזרי' ולוקחי' דלא אמ' הכי אלא ביורשי' ממש אבל לא במקבלי מתנה אבל הוא בא לטרוף הרשות בידו לגבות חובו מכלם או לגבות מחלק א מהם כדינו אם חלק לה' אבל אם אמ'לו תנו ר' זוז לפ' ואחריו לפ' אומר כל הקוד' בשטר זכה והוא יטול חלקו ראשון ואחריו השני אם יספיק לו ואם לא יפסיד והלכך אם יצא עליו ש"ח גובה מן האחרון שהא' והב' דוחין אותו ואומ' לו הנחנו לך מקום לגבות ממנו אעפ"י שלהן בבנוני' ושל ושל אחרון בזבורית אלמא במתנה עבוד רבנן תקנתם ומיהו שמעינן מתנת ש"מ דינא כמתנת בריא לעניין גוביינא דב"ח ואינו גובה ממנה דלא אמרי' דפירושה שויוה רבנן דא"כ דא"כ קשי' אפי' לדידיה דבעי לומ' דבמתנה עבוד רבנן תקנת הכא דפירושה הוא אמאי לא גבי מבנונית היכא דאתיא ואמאי אמרי' מהאחרון ליגבה מאיזה מהם שירצה ואיפרע ליה דזבורי שקיל משום דאין נפרעי' מהיתומי' מהזבורית ואפי' הם גדולי' דין קדימה אמאי יש לה דביורשין לא שייך דין קדימה ואמאי ליגבי מן האחרון ליגבי אף מהראשון או מאיזה שירצה כדינו אלא ש"מ דמתנת ש"מ דינא כמתנת בריא והכי מוכח בב"ב פ' י"ג והלכך מלוה ע"פ אעפ"י שגובה מהיורשי' אינו גובה ממתנת ש"מ ומ' לפי מקצת רבוות' דפרשי התם דמתנת ש"מ כירושה איכא לפ' דהכא במתנת ש"מ כמקצת בקנין עסקינן דדינא כמתנת בריא ומה ששייר אינו מספיק לחובו א"נ דאשתרוף דאמ' במי שהיה נשוי דאשתרוף בני חרי גבי ממשעבדי ואע"פי שאפש' לדחות כן קמא נראה עקר וכן דעת רבינו והא דאמרי אע"ג דקמא בנוני' ובתרא זבורי' ל"ל דמדינא נקוט קמא דהא איהו לא אקדמיה אלא לעני שאם לא יספיק לכלם שוהא חלקו של ראשון קיים או כדי שלא יטרפנה ב"ח אבל למשקל איהו בבנונית הא ודאי לא ול"ל שנתרצו הם בכך דא"כ כיון דדינא דאחרון בבנוני' וזבורי' לפי חלקו כשנתרצה לראשון הרי הוא כאלו מכרה לו ובהא ודאי ב"ח רצה מזה גובה רצה מזה גובה ר"ל למה זה דומה לראובן שמכר כל שדותיו לש' ומכ' שמעון ללוי בנוני' דאזיל ב"ח רצה מלוי גובה רצה משמעון גובה כדאי' ב"ב פ"ק וה"נ אזיל ב"ח ורצה גובה מקמא בנונית שקנה מבתרא וי"ל דהכא כל א' וא' נוטל חלק שוה בבנוני' וזבורי' לפי חשבון ובנוני' של אחרון לא נספיק לכל החוב והיינו דינו דליטרוף בנונית דקמא קמ"ל דאינו גובה אלא מהאחרון אע"ג דאכתי איכא בנונית קמיא גבה אבל ל"ל דקמא נחית בנונית ובתרא זבורית וכדכת' הרב מורי ר"ש נר"ו:
הב"ע בב"ח והא תנו קאמר תנו בחובי דשמעינן הכא דאפילו למ"ד ב"ח מאוחר שקדם גבה מה שגבה לא גבה ה"מ כשלא הניח לו מקו' לגבות ממנו מה שגבה גבה דהא הכא ב"ח מאוחר שגבה הוא וא"ה ב"ח זה מוקד' לא טריף אלא מן האחרון ובזבורית אע"פי שהיה דינו כבנוני' והא כל הקודם בשטר קאמר בשטר כו' פירוש דאע"ג דמלוה ע"פ נינהו ואין להם דין קדימה כיון דאיהו אמר לעדים להקדים בשטר צוחה ואי בעית אימא פי' כדסק"ד מעיקרא במתנה והכי דאין נפסד אלא אחרון שהרי הא חוזר אצלו כיון א' אחרון ואפי' חלוקה דלהכי אקדמי' כי היכי דליהוי חלקו של א' קיום ובעיין לא אפשטה הלכך לא גבי ממתנה דהמע"ה ואפשר לדחותו לומר דבמתנה עבוד רבנן תקנתא ולא גבי מניה ואק"ל א"כ פעמים מצינו הב"ח מפסיד חובו כגון שהלך לוה ונתן בנונית במתנה ואח"כ מכר עדית וזבורית דאי אזיל ב"ח אצל מקבל מתנה דחי ליה וא"ל במתנה עבוד רבנן תקנתא דהא ספקא הוא ואזיל הכא מדחו ליה ואזיל הכא מדחי ליה וכתב רבינו נו"ו בשם החכם ר' הלוי בן אחיו דלעולם גובה מהלוק' דאפי' הוי כדבריו דמתנה בני חרי מקרי כיון דאין הקרקע ברשות הלוה ממש לא מצי למדחי לוה דהא יכול למימר ליה הנחתי לך מקום לגבות ממנו אצל הלוה דהא בההוא שעתא דאיהו זבן לא נשארו נכסים בפ"ק דבב"ק ובפ' מי שהיה נשוי ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון עדית ובנוני' וזבורית וחזר שמעון ומכר שדה בנונית ללוי ובא ב"ח דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה אלמ' דשמעון אינו יכול לדחותו אצל לוי דדיניה עליה שהרי יש לו בענין אע"ג דלא כבני חרי שהרי אם רצה לגבות מלוי הרשות בידו וא"ה שמעון לא מצי למדחי ליה אצלו ה"נ אע"ג דדינא דב"ח גבי מתנה שאם רצה לגבות ממנה גובה לוקח לא מצי למדחי ליה אצלו כיון דלוקח זה קנה כל זכותו שיש לו אצל הלוה ולא שיר קרקע כלל אצל לוה והכא לא שייך למימר הכי טרחי וזבני ארע דלא חוייא לך כיון דלא נשארו נכסים אחרים אצל הלוקח וכיון שהן אפי' תימצ' לומר דבעיין לא אפשיט ב"ח אינו מפסיד וגבי מהלוקח רבינו נר"ו אבל הריף כתב דבעין אפשיט' דבמתנה עבוד רבנן תקנת' דפשט' דבריית' הכי משמע ואע"ג דדחינן ליה שנויי נינהו ולא סמכינן עלייהו ואינו מחוור והנכון כמו שכתבנו ומיהו לענין דינא לא נפיק מידי אי אפשטא אי לא איפשטא לפום מאי דכתי' דאע"ג דלא אפשיטא מספק' דחי מקבל מתנה דדילמ' במתנה עביד רבנן תקנת' ולוקח נמי הא פרישנא דלא מצי למדחי ליה ומניה דידיה כו' ואין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מ"ט אמר עולא אמר ר"ל לפי שאינן כתובין ליכא לפרש שאינן כתובין ממש וכגון שלא כתב לו אינהו עמלהון ושבחיהון דהא כתיב לא עבדא מידי דהא קי"ל המוכר שדהו בעדים גובה מנ"מ משום דמאן דזבין בפהרסיא זבין וקלא אית ליה אלא עיקר הפירש כמו שפרש"י לפי שאין קול יוצא לכתיבה ופי' בחו' טעמא משו דפירות ושבח הקרקעות ליתנהו בעולם ושמא לא יבואו לעולם ומ"ה הוא דאין קול יוצא לכתיבתן ולפי זה הא דפרכי' ממזון האשה והבנות לאו מבנות פרכי' דהא בנות ויתנהו בעולם והיכי לאמרינן דכמאן דכתובין דמי אלא ממזון האשה קפריך דהוא בעולם משעת כתובה וא"ב לכל זה אלא טעמא משום דקלא לא נפק אלא אגופ' דארע' אבל בשבח ופי' לא ולפי זה כי מקשי' ממזון האשה והבנות אף ממזון מקשי' ומיהו בנות אפש' לתרץ ליה כדלקמן דבנות דבתראי כ"ש דקא אכלן אימא צררי אתפסן והאי דלא שני הכי משום דהאי טעמא לא שייך באשה דלא עביד אניש דמתפיס צררי מחמת מזונתיה וכדמוכח בפרק ב' דייני גזרות הלכך שני ליה מלתא דסגיא לתרווייהו דמעקרא הכי אתקון:
רבי חנינא אמר לפי שאין קצובין איכא לפ' דמשום דאינן אפילו תימא דקול יוצא להו אינן גובין מנ"מ משום דלוקח זה לא ידע ממה יזהר ולפי' קנו שלא יוציאו מנ"מ א"נ והוא הנכון דלפי שאין קצובין אין קול יוצא להן שהקיצבה מוציאה הקול אבל לדבר שאינו קצוב אין קול יוצא עליו ואע"פ שהוא קצוב ול"ל דאין קול יוצא כלל לדבר שאינו קצוב דא"כ מדינא הוי ומאי ת"ה אלא ודאי לכלהו קלא איכא קצת אבל כיון דאינו דבר מפורסם כ"כ תקנו שלא לגבות מנ"מ אבעיא להו קצובין וכתובין בעינן או דילמא קצובין אעפ"י שאינן כתובין פי' דוקא לר"ח קמבעיא לן אבל לר"י פשיטא לן דכתובין בעינן ותדע לך מדאקשינן ליה ממזון האשה והבנות דכתובים ואינם קצובין אלמא דטעמיה דר"י משום דאין כתובין לחוד הוא או משום דר"י טעמא דמתני' קא מפ' וכל הני דמתני' אינן קצובין וכיון דאיהו לא נקט אלא טעמא דאין כתובין אלמא טעמא דידיה מ"ה אבל לר"י מספקא לן משום דבמתני' איכא כתובים ואיכא אינן כתובים מזון האשה והבנות כתובין ולא ידעי' אי קאי אמזון האשה והבנות ואמר דטעמא דידהו אע"פ שאין כתובים שאינן קצובין דכתובין וקצובין בעי או דילמא אפירות ושבח דאינן כתובין גבי להו ממשעבדי ונ"מ להיכא שקצב לפי' ושבח דאי קצובין לחוד בעי גם ממשעבדי ומיהו אפילו את"ל דקצובין לחוד סגי היינו לומר דקצבה בכתובה זו סגיא להו אעפ"י שהן כתובין ממש אבל קצבה בלא כתובה כלל כגון מלוה ע"פ לכ"ע לא גבי ממשעבדי ושלא כפרש"י ותדע לך דהא מתני' היא בהדיא דהמלוה את חברו ע"י עדים גובה מנב"ח ומיהו איכא למימר דר"ח פליג אמתניתין אלא ש"מ כדפרישית: