ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף מז:
מפני תיקון העולם אין מדאורייתא לא. הא פרישנא מתני' לפי גרש"י דל"ג שחזר ולקחה דאהבאה היא דקמחמה וכדפרישית במתני' ואק"ל מ"ש ביכורים מלקט שכחה ופאה של עובדי כוכבי' דאמרינן דאינו חייב איכא למימר דלא דמי דלקט שכחה ופאה חיוב גברא נתליה בארץ ההיא וכדפי' לעיל אבל ביכורי' דומיא דתרומה הן וקדושי וראויין הן בהבאה ישראל ולביתיך מלמד שאדם מביא בכורי אשתו וקורא פי' קורא ודאי לר"י משמע דאסמכתא בעלמא הוא משום דאכתי לא אכל בעל פי' בנכסי אשתו דרבנן הוא דתקינו ליטול פי' תחת פרקונה אלא טעמא דברייתא משום פי' הא לאו הכי לא וקרא אסמכתא בעלמא וטעמא דר"י משו' דלא משמע ליה דקרא מרבי בכורי אשתו כשאינו אוכל פי' דכיון דלית ליה לא גוף ולא פירות היכי קורא ואומר מן האדמה אשר נתת לי לפי' משמע ליה דטעמא דתניא ברייתא משום פי' וקרא אסמכתא בעלמא ואהדר ליה ר"ל דשאני התם דכתיב לביתך לו' דקרא אינו אסמכתא אלא גזירת הכתוב הוא ואע"ג דלית ליה קרקע מידי משום דאשתו כגופו ולאו משום פי' דאכתי ההיא שעתא לא אתקון פי' א"ד איתיביה ר"ל לר"י ולביתך התם הוא דכתיב ולביתך אבל בעלמ' לא פי' דמשמע ליה לר"ל דולביתך דוקא וכדפי' ואף על גב דבעל לא אכיל פי' משום ולביתך אבל משום פי' לא דאיתא דאם איתא דטעמא משום פי' משום דקנין פי' כקנין הגוף השתא כיון דאתקין פי' למה ליה לתנא דאתו עלה מטעמא דולביתך תיפוק ליה משום דהא אית ליה פי וק"פ כקנין הגוף אלא ודאי מדאייתי לקרא שמעי' דאפי השתא דאיכא פי' איצטריכנן פי' לקרא ואהדר ליה דקרא לאו דוקא אלא אסמכתא בעלמא הוא ועיקר טעמא משום פי' כ"כ רבינו נר"ו בשם אחיו הר' פנחס:
מתה אין לא מתה לא ואק"ל ור"ל ניחא דהא פירש לעיל דלר"ל ולביתך דוקא וא"כ אמאי קתני דמתה אין לא מתה לא דלר"ל אפלו בלא מתה ותירוץ רבינו נר"ו דמאן דמקשה הכי לאו נ"ל דא"כ לדידיה נמי קשיא אלא מקשה אחר הוא שהקשה כן לר"י דשמע ליה דאמר דק"ה כקנין הגוף דמי וק"ל דא"כ אמאי נקט האי תנא מיתה ואפשר דר"י הוה יכול לשנויי אהא דאמרי כהאי תנא ולביתך דהא משמע דהאי תנא וההוא פליגי אלא שלא רצה ר"י להעמיד דבריו בתנאי ואהדר ליה דה"ה אע"ג דלא מתה ומתה אצטריכא ליה משום דריב"א ואפשר דר"ל נמי אימא לך דהאי דנקט מתה לא שמעי' דאע"ג דמעקרא אין לו גוף לקיחה להבאה כחד מקרי כיון דמעקרא נמי מביא וקורא מגזרת הכתוב דולביתך וכדפי' לעיל רבינו נר"ו:
בצרן ושגרן השלים שליחותו או שמת שלית או מת קאמר כלו' או שבצרן שליח ושברן ביד השליח ומת השליח והשלים ב"ה שליחותו מביא ואינו קורא דבעי' לקיח' והבאה וליכא ולא נהי' משום דבצרן שליח דומי' דב"ה וכי היכי דאי השנים ב"ה קורא ה"נ משמע דאם השלים שליח קורא דה"ל לקיחה והבאה כחד ומשמע דהשתא הוא דאינו קורא משום דלא השלים אבל אם השלים קורא ושליח היאך קורא והיאך יאמר מן האדמה אשר נתת לי וא"ת דלאו שליח קורא אלא בעלים קורא משום דשלוחו של אדם כמותו דלא משמ' הכי כיון שלא בצר ולא הביא ויש שמפ' בסופ' דב"ה נמי בצרן והיה משגר ביד שליח ומת השלימו השליחו וזה אינו מחוור כלל דאם בצרן ב"ה אעפ"י שמת שליח כיון שהוא השלים השליחות קירא דהא לקיחה והבאה כחד קרינא ביה דהבאת הדרך אינו פוסלת וכדתנן התם כל הדרך נותנו ביד בנו או ביד שלוחו הגיעו להר הבית אפי' מונבז המלך נוטל הסל על כתפו ומכניסו לעזרה וליכא לשנויי הפרישה בין שנתנם לו ע"ד שהוא יקחנו מידו כשיגיעו לשם ועוד דא"כ הו"ל כראו וברחו ונדחו דהא בהבאת שליח נדחו מקריאה וכיון דכן שוב אינן נראי' לקריא' תחת וכדאמר גבי בצרן לפני החג ושגרן לאחר החג דאמרי' דירד בו משום דהראו מתחלה ונדחו ושוב אינן נראי' והנכון דה"ק בצרן ושגרן ביד שליח כלומר שהבצירה והבאה היתה ביד שליח והאי דנקט ביד שליח ולא נקט על ידי שליח משים דבהבאה שייך ביד שליח ואף על גב דגבי בצירה לא שייך האי לישנא נקטה הכי וה"ק בצרן ושיגרן הכל ע"י שליח והשלים השליח שליחותו מביא ואינו סורא והא לאו משו לקיחה והבאה בחד אלא משום דשליח לא מבי למקרי וכדפרי' לעי' או שמת שליח דתרתי קתני והשלים ב"ה שליחותו אינו קורא משום דליכא לקיחה והבאה כחד: