אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף מג:

דף מג.

מתני' המוכר עבדו לעובדי כוכבים או לח"ל יצא לחי' פי' דוקא יצא לחי' הא דאמרי' אבל לפדותו יותר מכדי דמיו בהא לא איירי מתני' דריב"ל היא בגמ' דאמ' שקונסין אותו עדי' י' בדמיו אבל מתני' לא איירי בהא כלל והשתא אית לן לפ' שיצא לחו' כדקתני מתני' מאי היא איכא מאן דפי' דקנסא דמתני' היינו דמכר גמר בדעתיה לזבוני לא"י אע"ג דלא זבניה כגון שנתבט' המכיר' שוב אינו רשאי להשתעבד בו דמכי גמר בדעתיה יצא לחירות ואיכא מאן דפי' דבהא בלחוד לא יצא לחירות אלא אם יצא לחי' לענין שהעבד זוכה במעות הללו בפדיונו ורבו חייב לפדותו בהן אבל יותר מכדי דמי' לא דריב"ל הוא דחדש הכי בגמ' וכדפרי' כדפי' רבינו נר"ו בשם אחיו ז"ל:

אבל כתב עליו אונו זהו שחרור אינו שטר המכירה שאם כתוב בשטר המכירה לכשתברח ממני אין לי עסק כך זהו שחרורו שדרכן היה לכתוב כן לומר שהוא מסלק זכותו והא דאמר לכשתברח לאו דוקא אלא כלומר לכשתצ' מרשותו אלא שאם נהגו לכתוב הלשון הזה ואפשר שבשטר המכירה ממש כותבין כן ויצא לחי' ובלבד שיגיע השטר ליד העבד או אפשר ששטר בפני עצמו עושין לעבד ולא שום שחרור שא"כ הא וראי פשיטא שיצא לחירות ובהא לא היה פליג ת"ק אלא ודאי לאו לשם שחרור הוא עושה אלא שטר הוא שעושה לעבד, כדי שידעו הכל שהוא מכר הנודר שלא בשום מקום קמ"ל שאעפ"י שנתנין לשחררו כיון שלשון זה סגי בשחרור וכדאיתא בהדיא בקדושין יצא לחי' וטעם דסגי לשון זה שחרור אע"ג דהאי לישנא לא סגי בעלמא האומר אין לי עסק על שדה זו לא אמר כלום שאני הכא שהעבד זוכה בעצמו ומי' לא קי"ל כוותיה דכיון שלא נתכוון לשחררו לא יצא לחירות אלא צריך גט שחרור מרבו א' וכן פסק הריף:

אלא אידי ואידי דלא מטא זמניה ול"ק האי לגופיה והאי לפירי בשטר אמאי איריא ח"ח אפי' כולו נמי דהא השתא לא משוי הפרשה אלא בין שטר א' לב' שטרות אבל בתר הכי דאמר כלו א"כ הדרא קושי' לדוכתיה השתא כלו לא קנו ק"ח מבעיא וליכא לתרוצי כדתרצי' תנא סיפא לגלויי רישא דאפי' בלאו סיפא פשיט' דלא קנו כיון דתרווייהו בשטר א' שאין ב' נשים מתגרשת בגט א' ג"כ ב' עבדים אין יוצאים בגט א':

לא קשיא כאן בב"א כאן בזה א"ז וקס"ד השתא דטעמא דזה א"ז לא מהני כלל ואפי' לקמן משום דהכא מיירי שנכתבו ב' השטרות קודם שנתן הא' מהם לחברו וכיון שכן ס"ד השתא דנותן זה רוצה דשניהם יועילו ואם לא יועילו שניהם לא מועיל א' מהם ומ"ה כתבו ל"ד קודם שיתן מחנה לא' מהם וכיון דבתרא א"א לקנות ה"ה לקמא ואסיקנא דהא לאו מילתא היא והא דאמר שאני התם דקא קרו ליה עבד ובעלמא אמרינן שדי נתונה לך התם היינו משום דלא אפשר בלאו הכי אבל הכא כיון שאמר נכסי נתונים לפ' ופ' למה קרי להו עבדי אי לאו משום דשיור בהו ואסיקנא דהא מילתא נמי לא היא נגחו שור יום של רבו לרבו יום של עצמו לעצמו פי' לישנא דמשנה ראשונה נקט וה"ה דנ"מ למשנה אחרונה לשפחה דאינו מצוה לפריה ורביה דאמרי' הכי וכדכתיב לעיל:

נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו ואע"ג דאמר דכופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר היינו למי שראוי לכופר שלם אבל הכא דכופר שלם דהאי פרע דכופר שלו אינו אלא מצד חירות שבו והא פרע בצד חירות וכבר פי' הראב"ד דהיינו בערך הכתוב בתורה ודמי הוא כעבד הנמכר בשוק וקנס הוא למד שקלים הכתוב בתורה מאי לאו כמשנה אחרונה פי' דכיון דכופין לעשות לה גט שחרור מיד פקע קנין מעשה ידיו ואינו אלא מחוסר גט שחרור ופריק לה כמשנה הא' יוציא בשינו ונותן לו דמי עינו והא וודאי בשלא עמד בדין מיירי דאו כשעמד בדין למ"ד דאתיא כמ"ד א"צ אטו צ"ל דאם הפיל את שינו ועמד בדין דישראל גמור הוא דיהיב ליה דמי עינו אלא ודאי כשלא עמד בדין מיירי והשתא ק"ל אמאי דהא קי"ל אין אדם זוכה בקנס אלא עד שעת העמדה בדין ולא תימא דהיינו דוסא בקנס שהוא מחוסר גוביינא אבל בזה איהו זכי לאלתר בנפשיה דזה אינו דאפי' בקנס זה משמע התם בב"ק פ' מרובה דלא זכיה ביה אלא עד שעת העמדה בדין דגרסינן התם מעיד דאיש פ' שהפיל שן עבדי וסימא את עינו שהרי העבד אומר כן ונמצא זו ממי משלמי' דמי עין לרב ואוקי בגמרא דאפכינהו ואזמנהו ומקדומי אקדומי כלומר הני בתראי מעידי' שלא סימא את עינו ולא הפיל את שינו באותו יום שאמר העדים הראשון אלא קודם לכן הוא שעשה כן ואפ"ה מק' עלה אי דלא עמד בדין כולי עבד לרב בעי לשלומי דאכתי גברא לא איחייב אלמא דאינו הודה אפי' בקנס זה עד שעת העמדה בדין זכה בו למפרע משעת הפילת שינו ונמצא למפרע דמאותה שעה יצא לחירות אלא שמעוכב גט שחרור הילכך יהיב ליה דמי עינו אבל גבי עדים זוממים כיון דאותה שעה אכתי לא עמד בדין ואפשר דלא אתי לידי חיוב דאפשר דמודה ומפטר שפיר קרי' ביה כאשר זמם והיינו דמק' התם פ' מרובה אימא סומא את עינו יוצא בעינו וכן בשינו הפיל עינו ושינו יוצא בעינו ושינו א"ל עליך אמר קרא תחת עינו ולא תחת שינו ועינו לומר דכשעומד בדין זכה למפרע משעת הפלת שינו ומש"ה חייב לתת לו דמי עינו ומי' קרא לאו דוקא דא"כ ק' להני דסברי הכא דצריך גט שחרור ואינו יוצא אלא בשניהם אי אמרי' דמעוכב גט שחרור יש לו קנס אלא קרא מייתי לומר דכיון דדינא הוא דנפיק בחד מינייהו כי עמד בדין זכה בעצמו משעה ראשונה וחייב לתת לו דמי עינו. רבי טרפון אמר א"צ ר"ע אומר שצריך ופסק רב אלפס דאמר דצריך גט שחרור משום דקי"ל כר"ע מחברו וס"ל כמ"ד דר"ט חברו של ר"ע היה ולפי זה יש ל' דבעיין אפשיטא דהא דהפיל את שינו וסימא כו' טפי ניחא ליה לאוקומיה דהלכתא דס"ל כמ"ד צריך וכיון שכן אמאי נ"ל מהאי פסקא דהא אין דנין דיני קנסות בבבל דסמוכי' בעי' והא ליכא למימר דעבדין שליחות' וכדמוכח בכמה דוכתין דאין דנין דיני קנסות כלל ועוד דמילתא דל"ש היא ומלתא דל"ש א"נ לית בה א"כ לא עבדי שליחותייהו ושמא י"ל דנ"מ משום דהא אמרינן דאע"ג דאין דנין ה"ק דאי תפס לא מפקי' מניה והכא העבד תפוס הוא ומשעה שהפיל את שינו אינו יכול להשתעבד בו וכופין אותו לכתוב לו גיטא דחירות ועדיפ' לן טפי השתא כשאין דנין דק' דלעולם אינו יכול להפטר שהרי מורה בקנס אינו פטור עד שיודע בב"ד וליכא ב"ד וכיון שכן העבד תפיס בנפשיה וזכה וכופין לרבו לעשות לו גט לגופיה הא לפירי פי' רבינו נר"ו דגבי עבד מיירי כשהעובדי כוכבים ומזלות אוכל פי' מעכשו וכיון דכן והרהינו אצלו שאם לא יפרעהו עד זמן פ' שלו הרי הוא כמוכר מעכשו שענין קנס זה אעפ"י שלא הגיע זמנו ויצא לחירות אבל לגבי שדה לא אוכל פי' הישראל מהיום אלא גוף השדה הרהין אצלו שאם לא יפרענו מכאן ועד זמן פ' יהא שלו וכיון שלא הגיע זמנו לא חשיבה כמכירה דפטורה מן המעשר ומקשי והרי משכון דלפי' זמן לגופא שאם לא יפרענו מכאן ועד זמן פ' יהא שלו וא"כ מ"ש דעבד חשיב כמכור מהשתא ושדה לא חשיבא כמכירה דפטורה מן המעשר ופריק בשלוה למשכנו ולא, משכנו פי' בשלוה ע"מ שיהא הישראל אוכל פי' מעכשו ולא נעשה שלא אוכל פי' זו גיר' הספרים וכך הם פי' מפי רבינו אבל רש"י לא גריס והרי משכון דלגופא וגריס ואי בעית אימא בשלוה ע"מ למשכנו ולא למשכנו ופי' הא לגופא הא לפי בע"א וכמו שפיר בפי' אבל א"צ למחוק גיר' זו הנמצאת בספרינו למה שכתבנו הוא הנכון שאני התם דקא משתרשי ליה ואע"ג דהמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור ואע"ג דאכלן הא משתרשי איכא למימר דשאני התם דכיון שכולן מן העולם כמזיק חשיב והתורה פטרה את המזיק אבל הכא כשפרע חובו בהן הרי הוא כאלו מכרן דודאי חייב לשלם:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה