אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף לה.

דף לג.

ומאי טעמא איענשה. ותימא אמאי איענשה דהא אנוסה היתה ואמרי' בשבועות האדם פרט אנוס כדרב הונא ורב אסי דמר אמר בשבועה הכי ומר אמר בשבועה הכי אמר רב וכי אתא לקמיה דרב א"ל אנא הכי אמרי וא"ל אידך אנא בשקרא אשתבעי וא"ל את לבך אנסך ואיכא למימר דהתם שאני דליכא צד פשיעה כלל אבל הכא איכא צד פשיעה דאנסיה ככר של קמח ומ"ה איענשה ל"ש אלא בב"ד אבל חוץ לב"ד משביעין אותה פירש"י בב"ד בשם ובנ"ח דעונשה מרובה חוץ לב"ד שלא בשם ולא בנ"ח דאין עונשה חמור כ"כ ובאלמנה קי"ל דמשביעים אותה חוץ או מדירין אותה בב"ד איזו שירצה היתומים וכדא"ל רב יהודא לירמיה ביראה אדרה בב"ד ואשביעה חוץ לב"ד ואדרה או אשבעה קאמר והני מילי אלמנה אבל גרושה משביעים אותה בב"ד אמר רב הונא מודה רב בקופצת והוא שנשבעה ע"ד ב"ד אלא דלא אדרהו בגיטא משום דפשיטא הוא בלאו הכי לאו כלום הוא ומדאמרינן אם נהנתי מכתובתי כלום משמע דבלשון זה נשבעה וסגי בהכי ואמר רבינו נר"ו דמהא שמעינן דמי שגזל את חבירו וחייב לו ממון והלא משביעו אם נפרע או לא אינו יכול לישבע שלא נפרע דאותו ממון שגזל אינה עולה לו לפרעון ול"נ דמכאן אין ראיה דהכא לישנא קמא נקט ואיירי דנשבעת בפי' שלא נהנית מבעלה בדבר שיש לה לקבלה בפרעון כתובתה ותדע לך דאי לא תימא הכי לא נפקא מידי טעות ושגגה וכ"ע לאו דינא גמירי וכ"ש הנשים והיאך משביעין אותה בלשון ראיה אתיא לאורויי והיתרא בנפשה אלא ודאי נראה דמשביעין אותה שלא נהנית מבעלה מדבר שיש לו לקבלה בפרעו' כתובתה וכדכתיב לעיל ותא דאמר דמודה רב בקופצת ק"ל דהכא משמע דשבועת קפיצת הויא שבועה ואלו התם בב"ק פרק הגוזל משמע דלא הויא שבועה דאמר התם משמיה דרב הטוען טענת אבד בפקדון ונשבע ואח"כ באו עדים פטור מלשלם שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים שבועה שום אין משלמין ממון ואקשי' עלה דרב ופרקינן כאן בקפץ כאן בשלא קפץ ואיכא למימר דשאני התם דכתיב ולקח בעליו אלא בשבועה שנעשית בחיוב ב"ד וכיוצא בזה אמרי' בירושלמי גבי טוען טענת גנב ונשבע דמחייב בתשלומי כפל ודוקא כשנשבע הוא דמחייב אבל בלא שבועה לא מחייב ואמרי' עלה בפ' ד' שומרין דאינו חייב עד שיכפור וישבע בב"ד ואמרי' מהיכן קיימי' מי דקאים וחייב לחבירו שבועה אפי' נשבע חוץ לב"ד חייב כלומר כיון דחייבוהן ב"ד אלא קיימא כדין אז"ל בעין משביעינה והוא קפץ ונשבע הרי למדנו דהתם נמי כיון דההיא שבועה הוא שמחייבו בכפל אם קפץ ונשבע אפי' בב"ד לאו שבועה היא ואינו חייב דעד האלהים כתיב ואפשר לומר דדוקא דהא משום דשבועה מחייבו כפל אבל שבועה דמודה מקצת אם קפץ ונישבע פטור וכן דעת רבינו נר"ו:

אמר לה מזוני לית ליך דאמר רב יהודא אמר שמואל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות ומדאית' לה משום הא דשמואל ולא אתי לה משום שבועה דאית לה למעבד משום מזוני וא"א להשביעה שמעי' דאפילו באלמנה דתבעה מזוני אין משביעין אתה כיון שהיא צריכ' לישבע לבסוף וכדאמרינן התם בכתובות גבי מי שהלך בעלה למ"ה ואשתו תובעת מזונות והכי מוכח נמי התם בכתובות דה"ה לאלמנה ומהא דהכא נמי שמעי' לה ונדרה ואסרה כל פי' שבעולם עלה לאו דוק' כל פי' שבעולם דא"כ ה"ל כמ"ד. קונם עיני בשינה ג' ימים דלוקה וישן לאלתר משום דה"ל שבועת שוא אלא אסרת כל פי'. מלבד פת ויין או בכדי שתוכל לחיות א"נ אפשר לומר דבשבועה אם נשבע על דבר שא"א לקיימו כגון שהוא אסור גברא בכי הא דאמרי' דלוקה משום שבועה שוא אבל גבי קונם דהוי אסור חפצא לא שהרי חל האיסור וה"ל אח"כ כאוכל איסור וכיון שאסר כל פי' עליו לא אפשר ליה לאדחייה מניה ואלא במסוכן משום פקוח נפש ושינה אע"ג דהוי איסור חפצא ולא חל עליה איסור טעמא משום שהוא דבר שהוא מתבטל מאליו ע"כ יתבטל בלא שום מעשה משא"כ באכילה דאינו מתבטל אלא במעשיה דידיה ואע"פ שאפשר לומר כן העקר נראה דלא גרסי' כל פי' וכדכתיב'

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה