אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף כג:

דף כג.

אר"א אר"י אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה וא"ת ולר"י מאי נעביד מדיוקא דר' אמי דמדקא פסול לעובד כוכבים מכלל דעבד כשר וי"ל דא"ל ר"י דהתם הוא לגבי הבאתו אבל לקבלה כיון דליתיה לענין גיטין וקדושין לא וא"ת ור"א היכי דייק דעבד כשר לענין קבלה ואיכא למימר דטעמא דר"א דאם איתא דעבד פסול לענין קבלה הוה תני ליה במתני' ור"י דא"ל דמש"ה לא תני ליה משום דמתני לא מיירי אלא בענין הבאה ומהכא משמע דעבד כשר להוליך את הגט דע"כ לא אסר ר"י אלא במקבל אבל במוליך לא ומהכא דייקא דמדקמפסיל עובד כוכבים לענין הבאה מכלל דעבד כשר וכ"כ רבינו נר"ו וכ"כ הרב בן מגי"ש ז"ל אלא שכתב שהרב אלפסי רבו היה פוסל עבד אפי' לעניין הכאה ויש מביאין ראיה לדבריו מהירושלמי דאמר התם הוה עובדא קאי ר"א בעבד שהביא הגט והכשיר וא"ל ר' בא כבר היינו להתיר א"א אלמא דעבד אינו כשר להביא גט ולאו ראיה דלאו שליח הבאה היה אלא שליח קבלה וסיפא דירושלמי מוכח הכי דאמרינן ואפי' תימא דלא שמע מילין דרבנן ושמעינן מן הכא דהרי זעירא ר' חייא בשם רבינו נר"ו דברים שיקבל העבד גט שחרור ואל יקבל גט אשה סברין מימר לא אמר דלא וקבל הא עבד וקבל כשר ריב"ה בשם ר' הושעיא מעשה היה וכהנת היתה ולא חשו משום ריח פיסול האי סיפא מוכח דרישא בשליח וכדכתיב לעיל וכיון שכן מסתברא דכשר להוליך אבל לקבל פסול וכר"י דאמר דאין העבד נעשה השליח לקבל גט אשה מיד בעלה וקי"ל נמי דהעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו ולא קי"ל כוונתו דרפי דא"כ דהמשחרר חצי עבדו קנה וכדמוכח לקמן דמשחרר חצי עבדו לא קנה וא"ת דהמשחרר חצי עבדו לא קנה חציו עבד וחציו ב"ח היכי משכחת לה וי"ל בעבד של ב' שותפין:

כארץ ולאו אדבוריה דידיה סמכינן מהימנא בח"ל דאדבוריה דידיה סמכינן לא מהימנא א"ל אביי אדרבא איפכא מסתברא בארץ דאי אתא בעל מערער משגחי' ביה איכא למימר דלקלקלה מהימנא ולא מכוונה וא"ת ואמאי לא הצריכו לומר ב"נ וב"נ בארץ ויהיו נאמנות דהשתא אי אתי בעל מערער לא משגחי' ביה דהא אמרינן לעיל דאי עבדת אהניית' וי"ל שלא רצו לחלוק בשליחות א"נ בארץ לא מהימני כלל ואפי' אמר ב"נ וב"נ דלקלקלה מכוונים דכיון דאינהו חזו דבשליח דעלמא אי אתי בעל מערער משגיחי' ביה סברו דה"ה בכל שליח הבא מא"י ואפי' אמר ב"נ וב"נ סברי דאי אתי בעל מערער משגחי' ביה ומכוונים לקלקלה ובח"ל דאי אתי בעל מערער לא משגחי' ביה להמניה וא"ת אמאי לא חיישי' דאיהי להוציא מבעלה אכוונה וי"ל דאיהי לא חשידי דמשקרא אלא כדי לקלקלה ומשום דסני לה אבל להוצאה לחוד לא משקרי שהרי יודע היא שאם תצא זו יקח אחרת וגם הוא אף על פי שמוציא' מתחת בעלה אינה מקולקלת וכיון שאינה מקולקלת לא משקרא דאיהי לקלקולא דוקא אכוונה והא דאמרינן אף היא צריכה שמאמר ב"נ וב"נ לאו למימרא דאיהי דומיא דידהו דאינן נאמנות אלא בח"ל דהיא ודאי אפילו בארץ מהימנא דהא דהיא עצמה ליתא דההיא טעמא דלקלקולא קא מכוונא ואלו אינן נאמנות אלא בח"ל לבד אלא דאיידי דתנא בדידהו צריכות נקט בה צריכה ולא משום דדמו וכדפרי' לעיל ומעיקרא נמי כי בעי למפשט אי נאמנות להביא גטין דדוקא בח"ל מספקא ליה משום דכיון דאי אתי בעל ומערער לא מהימנא איכא למיחש דילמא איהי משקרא ועיניה נתנה באחר אבל בארץ דאי אתי בעל ומערער מהימן פשיטא ליה דנאמנות דלא משקרא ואסיקנא דאפי' בח"ל נאמנת ובלבד שהוא צ"ל ב"נ וב"נ וקי"ל כוותיה דאביי דהא תני' כוותיה ורב אשי נמי הכי ס"ל:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה