ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף ו.
אפילו הוא בבית וסופר בעליה כו' ואפי' נכנס ויוצא בין שהוא בבית וסופר בעליה דלא חזי לי' בין שהוא בעליה וסופר בבית דחזי ליה קאי וקס"ד דנכנס ויוצא ממקום שהסופר שם והיינו דאמרינן בסמוך ואפי' נכנס ויוצא כל היום כשר מאן אילימא שליח השתא שהוא בבית וסופר בעליה דלא קחזי ליה אמרת כשר נכנס ויוצא מבעיא כלומר נכנס ויוצא למקום שהסופר שם דלפעמים חזי ליה מבעיא ופר"י ל"צ כגון דנפק לשוקא ואתא מ"ד איניש אחרינא אשכחי' וא"ל כתוב לי גיטא ולאג' דוקא גיטא דה"ה לשטר א' או לאגרת של רשות ואף ע"ג דאיהו חזי ליה אם הוא עומד בעליה וס' בבית אכתי לימא רבותא דדילמא אינו כותב את הגט שהוא ציוהו לכתוב אלא שטר אחר שצוהו אחר שמצאו בחוץ ואצ"ל היכא שהוא בבית וסופר בעליה דלא חזי ליה כלל דהוי רבותא וקמ"ל א"ה לא חיישי' דחזקה הוא אעפ"י שיצא לחוץ הגט הוא שכותב ושפיר יכול להעיד שב"נ לרבא כיון דעקר עדותו אינו על הכתיבה אלא משום אחלופי:
איתמר בבל רב אמר כא"י פי' דממדינה למדינה אצ"ל ב"נ ו"נ דכיון דאיכא מתיבתא משכח שכיחי אב ל מבבל לא"י בהא לא איירי רב כלל אלא ר' אביתר היא שחדש דין זה לקמן ומאן לימא לן דר' אביתר גברא דסמכ' הוא והרי רב אמר דסמכא הוא ועוד דרב יוסף הוא דא"ל לקמן ורב יוסף היא דקפריש הכא עד היכן הוא בבל אלא ש"מ כדפירישי' דקי"ל כרב דהלכתא כרב באיסורי ועוד דהא לקמן בעי' ועד היכן הוא בבל וההיא כרב אתיא דאלו לשמואל לא אכפת לן שהרי היא כח"ל והא דאמר עשי' בבל כא"י פי' מכי אתא רב לבבל והורה כך דכיון דאיכא ישיבות דינא כא"י שלא כדברי מי שפי' מכי אתא רב לבבל וקבע הם ישיבות דהא ליתא דהיכי מקשה ליה ממתני' דמתני' היה קודם שנקבעו אלא ודאי כדפי' והא דאמר שמואל מתיבת' בגרסייהו טרידי ולעיל אמרי' דכיון דאיכא ב"ד דקביעי משכח שכיחי היינו טעמא משום דבבתי דינין דא"י שיירות מצויות מיד משא"כ במתיבתא דבבל אעפ"י שהיו שם ב"ד ג"כ והא דאמר לבד מבבל אע"ג דמתני' קתני סתמא מעכו לצפון היינו טעמא משום דבמתניתין איירי בדינא דא"י ההוא חלוק דח"ל וטעמא משום דגמירי או משום דאיכא ב"ד דקביעי ובבבל ג"כ איכא מתיבת' ושכיחי משום מתיבת' ודאי בבל בכלל א"י היתה לדין זה והתנא כשאמר מעכו לצפון לא איירי בבל כלל א"ל לא צריכת ואי עבדת מהניית מהא שמעי' דאפילו במקומות שאצ"ל ב"נ ו"נ אי אמ' מהני ואי אתי בעל ומערער לא משגחי' ביה דלא תימא דלא, תקינו רבנן שיהא נאמן בשנים אלא במקומות שהצטריכו לומר ב"נ ו"נ אבל במקו' שאצ"ל כו' לא דאי אתי בעל ומערער קודם תת לה גיטא דהא משכח שכיחי דמשום האי טעמא הוא דאין צריך לומר קמ"ל דאפי' הכי אי עבד מהני ונאמן ב"ב וא"צ לקיום אחר.