ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף ב:
ורבא אמר משום שאין עדים מצויים לקיימו. פירוש מפני שאין העדים מצויין לקיימו בעינן שיאמר ב"נ וב"נ כדי שלא יבא הבעל ויערער ויאמר שהגט זה לא נעשה כהלכתו כמצותו אלא שיהא מזוייף שעכשיו שליח זה מעיד שב"נ וב"נ והימנוהו רבנן כבי תרי והקשה הראב"ד דסוף סוף כיון שהאמינוהו רבנן כבי תרי לימא שהבעל נתנו לו וניהמנוהו נמי כבי תרי שהבעל נתנו לו ותו לא יהא צריך לומר ב"נ וב"נ דהא אמר בסמוך אלו אתיוהו בי תרי לרבא אצ"ל כלום והשתא נמי ע"כ אית לן לומר דהימנוהו רבנן כבי תרי שהבעל נתנו לו שאעפ"י שהגט נחתם בפניו אם איתא שלא נאמין אותו כשנים שהוא נתנו לו אכתי יבא הבעל ויערער שלא עשאו שליח ויש מתרצים דהא ל"ק דודאי להאמין אותו כשנים בגט שאינו מקויים הא לא אפשר ואין כח חכמים להאמין דמדאורייתא לא מהימן כיון דיש הכחשה בין בעל לשליח וכיון שכן האמינו כבי תרי לענין קיום שהוא כדבריהם ואחר שהוא מקויים נאמן שליח בכל דבריו מטעמא דהא הימנוה כדאמר לקמן גבי שליח אומר לגירושין ובעל אומר לפקדון דשליח נאמן משום דהא הימניה וההוא וודאי בגט מקויים הוא דאי לא לא יהא שליח נאמן:
מאי בינייהו דאתייוה בי תרי לרבא דאמר דטעמא משום קיום ליכא לרבה כו' איכא. ופי' הרב מורי נר"ו דהיינו טעמא דחיישינן שנכתב שלא לשמה אעפ"י שיש לנו עדים שיצא הגט מידו טפי מבעל שהוציא גיטו דלא חיישינן להכי משום דכיון שהוא מגרש ע"י שליח לא היה בדעתו לגרושין גמורין שחשב שאם ירצה לחזור בו שיהיה לו שהות ומש"ה חיישינן שמא נמלך ומתוך כך יבא ויערער אבל השתא כשהוא מביא את גיטו ונתנו מידו לידה ודאי לשם גירושין גמורין נתן ושוב ליכא למיחש לאחלופי וכיון שכן לא יבא לערער וכדכתיבנא לעיל מפי רבינו.
א"נ ממדינה למדינה בא"י לרבא איכא לרבה ליכא. והקשה ר"י הלוי אחיו של רבינו נר"ו א"כ לרבא מאי איכא בין א"י לח"ל דממדינה למדינה אפילו בא"י צריך ובאותה מדינה אפילו בח"ל לא צריך ותירץ הוא דאה"נ דהשתא קס"ד דלרבא ליכא הפרש בין א"י למ"ה וכי תנן במתני' המביא גט ממ"ה לרבה לאו דוקא מח"ל אלא כל מקום רחוק קרי מ"ה בין בא"י בין בח"ל ואתא ר"ג להוסיף סמוכות אע"ג דבאותה מדינה לא צריך ה"מ בח"ל או בארץ דכולהו בני מדינה א' שכיחא אהדדי אבל מן הארץ לח"ל אף על גב שהן סמוכות לא שכיחי ואתא ר"ג להוסיף אפילו מובלעות אע"ג דשכיחי כיון דמובלעות נינהו שלא תחלוק במ"ה כלומר שלא תחלוק במביא גט ממ"ה לא"י וכדין הוא דיכול לאותובי מהא דתנן המבי' גט בא"ו א"צ לומר ב"נ וב"נ אלא בהא מותבי' ליה לקמן מרישא המביא גט ממדינה למדינה במ"ה וכדאיתא בגמרא לקמן וכיון דאיתרצה לה ההיא תו ליכא לאותוביה מהא וכדמשמע לקמן נאמן באיסורין פרש"י נפקא לן שהרי כל א'. וא' האמינו תורה על שחיטתו ועל ניקור הבשר שאם אי אתה אומר כן אין אדם מתאכסן אצל חבירו כדאי' בירוש' ואיכא מ"ד דמנדה ילפי' דכתיב וספרת לה לעצמה וזה אינו דשאני נדה דלא אפשר בעדים ואין דנין אפשר משא"א ואק"ל והיכי אמרי' בסמוך דע"א אינו נאמן באיסורין אלא היכא דלא אתחזק אסורא והרי שחיט' דע"א נאמן וכדפירי' ואתחזק איסורא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וי"ל דשאני שחיטה וניקור הבשר שבידו לתקן וכל שבידו לתקן אע"ג דאתחזק איסורא ע"א נאמן והכי מוכח התם ביבמות אבל היכא דאיתחזק איסור ואין בידו לתקן בהא הוא דאמר דע"א אינו נאמן ובהא נמי אליבא דהלכתא ע"א נאמן אלא דהנ"ל קאמר וכדאמ' נמי התם ביבמות אבל עיקר קושיא אינו אלא מי הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים והא דאמר דאין דבר כו' ילפי' לה בגמ' בג"ש מדבר דבר בממון כתי' ע"פ ב' עדים יקום וכתוב הכא כי מצא בה ערות דבר ושני עדים אלו פעמים שהם משום נאמנות ופעמים שאינ' משום נאמנות שאפי' אין יודעים בדבר כל שלא נעשה בשני עדים אינו כלום כגון גבי קדושין שאע"פ שאנו ראינו בא' שקדש בע"א אינה מקודשת אא"כ יש שם שני עדים וגזרת הכתוב היא ואק"ל ואם איתא דדבר שבערוה אינה פחות מב' וא"כ היאך משיאין אשה שמת בעלה ע"פ ע"א ואפי' בגוי מל"ת נאמן ותרצה בשם הרמב"ן דבדבר שהוא משום ערות בעינן ב' ואין ע"א נאמן אבל התם אינו אלא גילוי מילתא בעלמא שאנו צריכין לדעת אם מת בעלה וכל שנר' שאינו משקר נאמן ומש"ה האמינו עובדי כוכבים מל"ת וזהו עיקר הטעם שהאמינוהו ואע"ג דאמ' התם טעם משום חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחילתה עיקר הטעם אינו אלא מטעמ' דפרי' אבל מפני רצון הבריות אלמלא הטעם ההוא דמשום חומר כו' לא היינו מאמינים אותו אע"פי שהיה מן הדין להאמינו ומשום דאינו אלא גילוי מילתא (כדפרישי' ותדע לך דאם איתא דמן הדין לא היה ראוי להאמינו היאך אפשר שנאמין אותו משום טעם דחומר שהחמרת כו' ואוקמוה אדינא רוב בקיאין הן ואפי' לר"מ דחייש למעוטא סתם ספרי דייני מגמר גמירי ואי קשיא מאי האי דאמרי' רוב בקיאין הם דהא איכא מעוטא דלא בקיאי וחזקה דאתתא והתם אמרי' דמעוטא וחזקה חשיב כפלגא ותירץ רבי נר"ו דהא איתרצה לה במאי דהתרצ' אהא דר"מ דכיון דלר"מ דחייש למעוטא אמר דהכא ליכא למיחש משום דהוי מעוטא דמעוט' דלא גמירי כ"ש לרבנן דלא חשיב הא מעוטא להצטרף עם חזקה דאתתא מפי רבינו נר"ו: