פתיחתא · אות ד
ד רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן פָּתַח (דברים לב, כ): וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם, לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לַשּׁוּק וּמַכֶּה וְאֵינוֹ לוֹקֶה, מְבַזֶּה וְאֵינוֹ מִתְבַּזֶּה, וְהָיָה עוֹלֶה אֵצֶל אָבִיו בִּמְרוּצָה, אָמַר לוֹ אָבִיו מַה אַתְּ סָבוּר שֶׁבִּכְבוֹדְךָ אַתְּ מִתְכַּבֵּד, אֵין אַתְּ מִתְכַּבֵּד אֶלָּא בִּכְבוֹדִי, מֶה עָשָׂה אָבִיו הִפְלִיג דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ, וְלֹא הָיָה בִּרְיָה מַשְׁגַּחַת עָלָיו. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם נָפְלָה אֵימָתָן עַל כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, יד): שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אַתֶּם סְבוּרִים שֶׁבִּכְבוֹדְכֶם אַתֶּם מִתְכַּבְּדִים, אֵין אַתֶּם מִתְכַּבְּדִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדִי, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפְלִיג דַּעְתּוֹ מֵהֶם קִימְעָא וּבָאוּ עֲמָלֵקִים וְנִזְדַּוְּגוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם. וְעוֹד בָּאוּ כְּנַעֲנִיִים וְנִזְדַּוְּגוּ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, א): וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין בָּכֶם אֲמָנָה שֶׁל מַמָּשׁ, אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִין לְדִבְרֵיכֶם, הֲפַכְפָּכִין אַתֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, כ): כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם. אָמֵן כְּתִיב, בְּשָׁעָה שֶׁהַנְּבִיאִים מְבָרְכִין אוֹתָן לֹא פָּתַח אֶחָד מֵהֶם לוֹמַר אָמֵן, עַד שֶׁאֲמָרוֹ יִרְמְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יא, ה): וָאַעַן וָאֹמַר אָמֵן ה'. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲפַכְפָּכִין אַתֶּם, טַרְחָנִין הֵם, סַרְבָנִין הֵם, לְכַלּוֹתָן אִי אֶפְשָׁר, לְהַחֲזִירָן לְמִצְרַיִם אִי אֶפְשָׁר, לְהַחֲלִיפָן בְּאוּמָה אַחֶרֶת אִי אֶפְשָׁר וכו'.