פרק ז · אות יא
יא וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר (רות ד, ז), רַבִּי חֲנִינָא פָּתַר קְרָא בְּיִשְׂרָאֵל, בְּגוֹ אַפַּיָּיא דְיִשְׂרָאֵל לְשֶׁעָבַר הָיוּ מְקַלְּסִין עַל הַגְּאֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ב): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, וְעַכְשָׁיו עַל הַתְּמוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כ): וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב, אֵין לְךָ מְנֻוָּל וּמְשֻׁקָּץ וּמְשֻׁנֶּה כְּשׁוֹר בְּשָׁעָה שֶׁאוֹכֵל עֵשֶׂב. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹנִין בְּמִנְעָל וּבְסַנְדָּל, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ, חָזְרוּ לִהְיוֹת קוֹנִין בִּקְצָצָה, וּמַהוּ דִּין קְצָצָה, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין כָּל מִי שֶׁהוּא מוֹכֵר שָׂדֵהוּ לְגוֹי הָיוּ קְרוֹבָיו מְבִיאִין חָבִיּוֹת מְלֵאוֹת קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וּמְשַׁבְּרִין בִּפְנֵי הַתִּינוֹקוֹת וְהַתִּינוֹקוֹת מְלַקְּטִין וְאוֹמְרִים נִקְצַץ פְּלוֹנִי מֵאֲחֻזָּתוֹ. הֶחֱזִירָהּ, הָיוּ אוֹמְרִים חָזַר פְּלוֹנִי לַאֲחֻזָּתוֹ. כָּךְ, כָּל מִי שֶׁנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ הָיוּ הַקְּרוֹבִים מְבִיאִין חָבִיּוֹת מְלֵאוֹת קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וְשׁוֹבְרִין לִפְנֵי הַתִּינוֹקוֹת וְהַתִּינוֹקוֹת מְלַקְּטִין וְאוֹמְרִין אָבוּד פְּלוֹנִי מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ. גֵּרְשָׁהּ, הָיוּ אוֹמְרִין חָזַר פְּלוֹנִי לְמִשְׁפַּחְתּוֹ. חָזְרוּ לִהְיוֹת קוֹנִין בְּמִנְעָל וּבְסַנְדָּל, שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ, חָזְרוּ לִהְיוֹת קוֹנִים בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, וּשְׁלָשְׁתָּן כְּתוּבִין בְּפָסוּק אֶחָד (ירמיה לב, מד): שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ, הֲרֵי כֶסֶף. וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם, הֲרֵי עֵדֵי הַשְּׁטָר. (ירמיה לב, מד): וְהָעֵד עֵדִים, הֲרֵי עֵדֵי חֲזָקָה. רַבִּי יוֹסֵי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, אֵין כֶּסֶף נִקְנֵית פָּחוֹת מִשְׁוֵה פְּרוּטָה כֶּסֶף, וְאֵין קַרְקַע נִקְנֵית בְּפָחוֹת מִשְׁוֵה פְּרוּטָה. מִלְּתֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא פְּלִיגָא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא כָּל שְׁקָלִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה, סְלָעִים. וּבַנְּבִיאִים, לִיטְרִין. וּבַכְּתוּבִים, קַנְטֵרִין. אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּן פָּזִי חוּץ מִשִּׁקְלֵי עֶפְרוֹן שֶׁהָיוּ קַנְטֵרִין, וְלֹא דָמֵי, הָכָא כְּתִיב כֶּסֶף, וּמַה דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא, שְׁקָלִים. וּדְלֹא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הִלּוּךְ קָנָה, דְּתָנֵי אִם הָלַךְ בַּשָֹּׂדֶה בֵּין לְאָרְכָּהּ בֵּין לְרָחְבָּהּ, קָנָה עַד מָקוֹם שֶׁהָלַךְ, כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּחֲזִיק, וְהַכֹּל מוֹדִים בְּמוֹכֵר שָׂדֵהוּ לַחֲבֵרוֹ כֵּיוָן שֶׁהָלַךְ קָנָה.