פרק ו · אות א
א חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ (תהלים קיט, סב), רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כִּנּוֹר וְנֵבֶל הָיוּ נְתוּנִים מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל דָּוִד, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ בַּחֲצוֹת לַיְלָה הָיָה עוֹמֵד וּמְנַגֵּן בָּהֶם. אָמַר רַבִּי לֵוִי כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי וכו', עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ מִשְׁפָּטִים שֶׁהֵבֵאתָ עַל פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, יז): וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וּצְדָקוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אַבְרָהָם וְשָׂרָה. דָּבָר אַחֵר, עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ, מִשְׁפָּטִים שֶׁהֵבֵאתָ עַל הַמִּצְרִיִּים, וּצְדָקוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁלֹא הָיָה בְּיָדָם מִצְווֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם וְיִגָּאֲלוּ, וְנָתַתָּ לָהֶם שְׁתֵּי מִצְווֹת שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָּהֶם וְיִגָּאֲלוּ, וְאֵלּוּ הֵן: דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה נִתְעָרֵב דַּם הַפֶּסַח עִם דַּם הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ו): וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי. דָּבָר אַחֵר, עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ, מִשְׁפָּטִים שֶׁהֵבֵאתָ עַל עַמּוֹנִים וּמוֹאָבִים, וּצְדָקוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם זְקֵנִי וְעִם זְקֶנְתִּי, שֶׁאִלּוּ הֵחִישׁ לָהּ קְלָלָה אַחַת מֵאַיִן הָיִיתִי בָּא, וְנָתַתָּ בְּלִבּוֹ וּבֵרְכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי. (משלי כט, כה): חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב, רַבִּי עֲקִיבָא הֲוָה סָלֵיק לְרוֹמִי אָמַר לְבַר בַּיְיתֵיהּ אֲזַל זְבוּן לִי חָדָא מִילָּא דְּשַׁוְויָא מִן שׁוּקָא, אֲזַל וְאַיְיתֵי לֵיהּ צִיפָּרִין, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה שָׁהִיתָ לָצוּד, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְרִידוֹת אֶת הָאָדָם, קָרָא עָלָיו מִקְרָא זֶה: חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ, חֲרָדָה שֶׁהֶחֱרִיד יַעֲקֹב לְיִצְחָק, דִּכְתִיב (בראשית כז, לג): וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה, וּבַדִּין הָיָה שֶׁיְקַלְּלֶנּוּ, אֶלָּא: וּבוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב, נָתַתָּ בְּלִבּוֹ וּבֵרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, לג): גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. חֲרָדָה שֶׁהֶחֱרִידָה רוּת לְבֹעַז, דִּכְתִיב: וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת, וּבַדִּין הוּא שֶׁיְקַלְּלֶנָּה, אֶלָּא: וּבוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב, נָתַתָּ בְּלִבּוֹ וּבֵרֲכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי. וַיִּלָּפֵת לְפָתַתּוּ כַּחֲזָזִית, הִתְחִיל מְמַשְׁמֵשׁ בְּשַׂעֲרָהּ, אָמַר רוּחוֹת אֵין לָהֶם שֵׂעָר, אָמַר לָהּ מִי אַתְּ, רוּחַ אוֹ אִשָּׁה, אָמְרָה אִשָּׁה. פְּנוּיָה אַתְּ אוֹ אֵשֶׁת אִישׁ, אָמְרָה לוֹ פְּנוּיָה. טְמֵאָה אַתְּ אוֹ טְהוֹרָה, אָמְרָה לוֹ טְהוֹרָה. וְהִנֵּה אִשָּׁה טְהוֹרָה מִכָּל הַנָּשִׁים שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר מִי אָתְּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וגו'. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֲרוּרִים הָרְשָׁעִים, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית לט, יב): וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי. אֲבָל הָכָא וּפָרַשְׂתָּ כְּנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ.