פרק ה · אות ה
ה וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי וגו' וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶךָ (רות ב, יג), אָמַר לָהּ חַס וְשָׁלוֹם אֵין אַתְּ מִן הָאֲמָהוֹת, אֶלָּא מִן הָאִמָּהוֹת. וְדִכְוָותָהּ (במדבר לב, מב): וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וגו', מְלַמֵּד שֶׁלֹא עָמַד לָהּ אוֹתוֹ הַשֵּׁם. וְדִכְוָותָהּ (זכריה ה, יא): וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר. מְלַמֵּד שֶׁאֵין לַשֶּׁקֶר תְּשׁוּעָה.