פרק ד · אות ב
ב וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְׂדֵי מוֹאָב (רות א, כב), זוֹ הִיא שֶׁשָּׁבָה מִשְֹּׂדֵה מוֹאָב. (רות א, כב): וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר קְצִיר שְׂעוֹרִים, בִּקְצִיר הָעֹמֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. קְצִיר חִטִים, בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. קָצִיר סְתָם, מְשַׁמֵּשׁ לְכָאן וּלְכָאן.