פרק ב · אות ד
ד דָּבָר אַחֵר, וְיוֹקִים, זֶה אֱלִימֶלֶךְ. וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא, אֵלּוּ בָּנָיו שֶׁהָיוּ מְכֻזָּבִים. יוֹאָשׁ, שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְשָׂרָף, שֶׁשָֹּׂרְפוּ אֶת הַתּוֹרָה, רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא וְכִי שָׂרְפוּ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁבִּטֵּל מִן הַתּוֹרָה דָּבָר אֶחָד כְּאִלּוּ שְׂרָפָהּ. אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב, שֶׁנָּשְׂאוּ נָשִׁים מוֹאֲבִיּוֹת וְשֶׁהִנִּיחוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְנִסְתַּפְּחוּ בִּשְׂדֵי מוֹאָב. וְיָשֻׁבִי לָחֶם, זֶה נָעֳמִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְֹּׂדֵי מוֹאָב וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם. וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים, כְּבָר כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְפֹרָשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ.