אור ברסלב

רוממות אל על תהילים· רבי משה אלשיך

פרק קיט

פרק קיח

פסוק א

אשרי תמימי דרך כו' הנה יש בעובדים ג' סוגים יש שעיקר עסקם תמיד הוא בתורה אך אינם רודפים אחר המצות כי אם הולכים בתום ובהזדמן נידם מצוה יעשו אותה ויש סוג שני והוא רודפים אחר המצות ויושבים על משמרתם תמיד לעסוק במצות ה' ולא יעשו עיקר מהלימוד ויש סוג שלישי שלא יעשו עיקר לא מעסק התורה ולא ממצות שבין אדם למקום כי אם כאשר יזדמן אך עיקר ענינם הוא השמר מעון והטיב לבריות בכל יכלתם שתופסים מדותיו יתברך מה הוא יתברך חנון אף הוא חנון מה הוא יחברך רחום וארך אפים ומעביר על פשע ונושא עון מלביש ערומים ומבקר חולים וקובר מתים וכיוצא באלו שהן הם דרכי ה' כמאמרם ז"ל והלכת בדרכיו מה הוא רחום כו' והנה על שלשת הסוגים דבר דוד אחד לאחד ובראשון החל ואמר אשרי תמימי דרך והוא כי העולם הזה הוא דרך לעה"ב כי בו הולך האדם לבית עולמו ואמר כי אשרי המתנהגים בתמימות בדרך בלתי חוטאים ועושים עיקר מעסק התורה עד היותם מאותם שאמרו בגמרא אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו וזהו אשרי כו' ההולכים מהעולם בתורת ה' בידם היא למודם:

פסוק ב

והסוג השני אשרי נוצרי עדותיו ולא אמר שומרי כי אם נוצרי כד"א נוצר תאנה שיושב ומשמר שמירה עצמית ומתמדת לא ימיש מהיות עיניו פקוחות כך אלו הם נוצרי עדותיו יתברך שכל ישעם וכל חפץ במצות ה' וזה שלא ע"מ לקבל פרס כי אם שבכל לב אפילו ביצה"ר התאב אל הפרס גם בו ידרשו את הש"י ואל אל בצע וחמדת פרס.

פסוק ג

ואמר כי אין צ"ל שני סוגים אלו כי אם אף לא פעלו עולה שהוא הסוג השלישי שענינו שלא פעלו עולה שנשמרים מעון ואינם נוצרים בעצם מצות שבין אדם למקום רק עיקר עסקם במה שבין אדם לחבירו כי תופסים דרכי ה' מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון כו' וזהו בדרכיו הלכו:

פסוק ד

ושמא תאמר אם כן שאף גם סוג זה מאושר יקרא אם כן למה הרבה יתברך לנו תרי"ג מצות הלא בהיות טוב לבריות עם העדר עולה היה די לז"א והנה מה שאתה צויתה פקודיך הוא לשמור מאד והוא מאמר ר' חנניה בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שהוא כי הוקשה לו כי אחר שהעושה מצוה אחת ונשמר מעון מטיבין לו ונוחל את הארץ כו' אם כן למה הרבה לנו הוא ית' תורה ומצות לז"א דע כי הטעם הוא כי רצה הב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שהוא להרבות זכותם בשמור מצות הרבה וגם שלרבויים לא יבצר מהזדמן מצוה תמיד משא"כ אם היו מועטות ועל דרך זה יאמר גם שאף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו גם הם מאושרים עכ"ז אתה צויתה פקודיך כדי שיהיה לשמור מאד ולא מועטות למען זכות את ישראל כמדובר:

א או שיעור הענין כי הנה על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח ואמר שכל תופשי מדה מהם לעשות ממנה עיקר מאושרים יקראו והחל בתורה ואמר אשרי כו' כמדובר בקודם:

ב ועל השנית אמר אשרי נוצרי עדותיו יתברך גם שלא יעשו עיקר מן התורה כי אם שבכל לב ידרשוהו בתפלה שהיא עבודה כנודע מרבותינו ז"ל ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה והיא במקום הקרבנות ותפס מה שהוא נוהג בכל הדורות ואמר בכל לב ידרשוהו.

ג ועל השלישית אמר אף יקראו מאושרים אשר הם משוללי עולה אם בדרכיו הלכו מה הוא רחום כו' שהוא גמילות חסדים בלבד כמדובר בקודם:

א או שעור הענין על דרך מאמרם ז"ל על פסוק אשרי נשוי פשע כו' אשרי אדם לא יחשוב כו' שאמרו ששיעור הכתובים הוא אשרי נשוי פשע אך יותר מאושר הוא אשר לא יחשב ה' לו עון על דרך זה יאמר פה אשרי תמימי דרך ההולכים בתומם במעשה לעשות כשיזדמן לתומם כי אם עיקרם הוא לכת בעסק התורה:

ב אך יותר מאושרים הם נוצרי עדותיו עם התורה כי מה שתלמוד גדול הוא על שמביא לידי מעשה וצריך ללמוד וללמד לשמור ולעשות וזהו אשרי נוצרי עדותיו ושמא תאמר אם כן גם מצות לבדן יספיקו לז"א בכל לב ידרשוהו כי על ידי עסק התורה יכנע היצר הרע לעבוד את ה' בכל השתי לבבות והוא כנודע כי על ידי עסק התורה אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ:

ג ועם כל זה יש חלוקה שאפילו לבדה בהיות העדר עון היא גדולה וזהו אף יקראו מאושרים אשר בהיות שלא פעלו עולה בדרכיו יתברך הלכו מה הוא רחום וכו':

ד ושמא תאמר האם כ"כ גדלה מאד מדת ג"ח שככה השבחתיה הלא הוא כי הנה אתה ה' צויתה פקודיך כלומר הפקודים שהם שלך שאתה עושה אותה שהם ג"ח כמו שלמדו ז"ל שהב"ה מלביש ערומים שנאמר ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם מבקר חולים וירא ה' אל אברם שבא לבקר את החולה מנחם אבלים ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו קובר מתים ויקבור אותו בגי וכן מה הוא חנון וכו' וזהו אתה צויתנו פקודיך המיוחדים לך שהוא ג"ח כדי לשמור אנחנו כל העולם אשר כללת במלת מאד שאמרת בסוף מעשה בראשית וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד והוא כי כאשר עולם בחסד יבנה כך עושי חסד שומרים ומקיימים אותו במדה זו וזהו לשמור מאד. או יאמר במה שידענו כי המצות שומרות את האדם כי כל א' נעשה מלאך ואם היו מועטות לא ירבו שומרים רבים וז"א אתה צויתה פקודיך כדי שלשמור יהיו מאד ולא מעט:

פסוק ה

אחלי יכונו דרכי כו' הנה ידוע כי אין סוג מהמצות שהיצר הרע מוצא מקום לעכב ביד האדם לעשותם כחוקים ועל כן צריך עזר משדי לעשותם על כן אמר אחלי שאני מחלה תמיד הם שיכונו דרכי לשמור חקיך והוא שעם שדרך היצר הרע לעקש הדרך שאדם הולך לעשות מצוה ולהמציא עיכובים אחלי הם שבלכתי לעשות מה שהוא חק שאדרבא יכונו דרכי מאליהם מרוב סייעתא דשמיא באופן אכיר על ידי השגחה זו חין ערכם ואדלג כאיל לעשותם:

פסוק ו

ומכ"ש לעשות שאר סוגים שאין לב אדם מנגדם ואעשה את כלם עד גדר שאז לא אבוש כו' והוא כי בהסתכל האדם בציצית זוכר כל מצות ה' כאלו רואה ומביט כל המצות בהביט בו ובזה יאמר על ידי זה שתעשה לי שיכונו דרכי לשמור החוקים כ"כ אזדרז בכל שאר מצות עד בלתי השאיר אפי' אחד כי בהביטי אל כל מצותיך בהביטי בציצית שלא אבוש על קצתם שלא עשיתי כי ודאי שעל ידי מה שיכונו דרכי על החוקים אזדרז לעשות את כל יתר מצות גם כן באופן שלא אבוש בהביטי אל כולם:

ד או יאמר אתה צויתה פקודיך שיעשו לשמור מאד שתהיה כל מצוה גוררת מצוה באופן שמועטות יעשו מאד:

ה מה שאחלה פניך הוא שיגררו לי שיכונו דרכי לשמור חקיך ועל ידי כן אז לא אבוש כו' והוא כי הנה באותו עולם רואה הצדיק המצות ברוחניותן ובוש בהביטו בתוכן אשר לא קיים מהן בחשק וכראוי אמר איני ירא אלא שבהביטי אז אבוש בהביטי בתוכן החקים על העדר חשק על העלם טעמם על כן אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך:

ו ועל ידי כן אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך שלא יהיה בתוכן חלק שלא עשיתי כראוי:

פסוק ז

וכל כך אהיה שקוע בכל השאר שלא בלבד במציאות מעשה המצות כי אם אפי' בלימוד הלכותיהו אפי' בהלכות המשפטים שהן חמורות ומחודדות שהדעת נותן שאם מתוך למודן הייתי מתפלל לא הייתי יכול לכוין אם לא מתוך הלכה פסוקה מה שאין כן מתוך הלכות לימוד המשפטים אך כל כך אהיה שקוע בהן עד היות כל ההלכות ברורות לפני כהלכה פסוקה שאוכל להודות את ה' ביושר בלי בלבול דעת וזהו אודך ביושר לבב כלומר בלי ערבוב לבב בלמדי משפטי צדקך שהוא בלימוד הלכותיהם:

פסוק ח

את חקיך אשמור כו' הלא אמרתי לפניך שתכין לפני דרך חקיך והנה זה דרכך שעד שאני אתחיל בהם לא תעזרני אך אפשר לא תרצה בהתחלה מועטת על כן אחלה פניך שאני את חקיך אשמור שאתחיל בהם לשמור אך אל תעזבני מלעזור לי עד אשמור מהם מאד כי אם במעט שאשמור מיד תסייעני וז"א אני את חקיך אשמור כאשר הם אל תעזבני להשכיל בם עד יהיו מאד:

פסוק ט

במה יזכה כו' הנה בפסוקים הקודמים בקש מאתו יתברך יעזרהו לשמור חקיו אשר אין הדעת מחייבם ובזה סיים עתה בא לשאול מאת ה' ילמדהו טוב טעמם ולבל יאמרו לו מי הכניסך בזה שמור אותם לתומך כאשר צוך ה' ואל טעמם אל תשית לבך על כן הקדים ואמר במה יזכה כו' לומר כי תשובה זו תצדק לנער אשר לא התבסמה דעתו עדיין כי במה יזכה נער את ארחו של נערות אם לא לשמור כדבריך כלומר כמו שדברת אותם בלי השקפה אל טעמם אך לא כן איש גדול כמוני:

פסוק י

ואל אחשד שלהיות יצרי מפקפק בדבר חלילה אני דורש אחר טעמם כי לא כן הוא כי אם שבכל לבי דרשתיך אך דבר אחד אני שואל והוא אל תשגני ממצותיך והוא בל אשגה אחר ידיעת הטעם במצותיך והוא בל יקרנו כשלמה בנו כמו שאמרו ז"ל שעל שגלה הקב"ה טעם שלילת הרבות נשים באמרו ולא יסור לבבו שגה ואמר אם כן אני שחכמתי מכל האדם ארבה ולא אסור וזהו אל תשגני שעל ידי ידיעת הטעם אשגה כי אחר שבכל לבי דרשתיך ראוי הוא שאל תשגני ממצותיך:

פסוק יא

והן אמת כי בחוקה אחת אמרת שחוקה חקקת גזרה גזרת ושלא נהרהר אחריה שהיא בפרה אדומה כמ"ש ז"ל שזו היתה אמרת אלוה באמת באמור בה זאת חקת התורה אך ביתר חוקים לא נאמר כך ועל כן אני אומר הנה בלבי צפנתי אמרתך שאמרת זאת חקת התורה שלא נשאל ולא נהרהר אחריה:

פסוק יב

אך על השאר אני אומר ברוך אתה ה' למדני חקיך. וביאור הכתוב הלא הוא כי הנה ברכת התורה היא ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל על כן אומר הנה ברוך אתה ה' מפי על כן ראוי שתלמדני חקיך כי הלא תורה היא וללמוד אני צריך כי בכלל תורה היא ענין החקים והברכה היא שתלמד תורה לישראל.

או יאמר כי הנה ידענו שיש ברכות הנהנין ויש ברכה על כל מצוה כהנחת תפילין וכיוצא וידוע כי כל דבר מברכת הנהנין צריך האדם לדעת בבירור על מה הוא מברך ושיטלנו בידו ושיהיה נהנה ממנו כי מה שאינו נהנה אינו מברך וגם בברכת כל מצוה אף על פי שלאו ליהנות ניתנו לא יבצר מהיות הנאה מה בהבין טעמה. ונבא אל הענין אמר ברוך אתה ה' כלו' דרך כלל בין על הנאת הגוף כברכת הנהנין בין על הנאת הנפש במצות ואם כן למדני חקיך למען שכשאברך על החק אדע על מה אני מברך כאשר בשאר סוגי ברכות שצריך לדעת על מה הוא מברך ומכוון בברכה על טוב טעמה. או יאמר הנה ברוך אתה ה' מפי בכל יום ברכת התורה שנוסחה הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו כו' ובברכת ק"ש ותן בלבנו בינה להבין להשכיל כו' ואחר שאני מברך כך איך יתקיים בחקים איך יערבו בי ואיך יתקיים בהם בינה להבין להשכיל אם לא תלמדני אותם ואשכיל ענינם:

פסוק יג

ומה שאני שואל על אלו יותר מעל שאר סוגי מצות הוא כי על השאר שלם אני בהם כי על סוג המשפטים הנה בשפתי ספרתי כל משפטי פיך ששגורים בפי כנתינתן מסיני כאשר יצאו מפיך:

פסוק יד

ועל העדות הם שבתות וימים טובים שהם עדות על מעשה בראשית ועל יציאת מצרים הנה שלם אני בסוג זה כי הלא גם שבאלה דרך היצר הרע לדאוג על ההוצאה שבת היום פסח היום אדרבה בדרך עדותיך שהדרך הוא הוצאה ופיזור ששתי לא כמוציא הוצאות כי אם כמי שהוא על כל הון שש על מה שיקחנו לעצמו כך אנכי שש כי ידעתי שזה גורם לי הון כי הוצאות שבתות וימים טובים אם מוסיף מוסיפין לו:

פסוק טו

ועל סוג הפקודים המתייחסים אליו יתברך שהוא עושה אותם כענין בקור חולים קובר מתים וכיוצא שאמרו רז"ל שהוא יתברך ביקר את אברהם בחליו וקבר את משה וברך ברכת אבלים את יצחק אמר הנה למה שאני מלך איני מטפל בדברים אלו בל אתבזה לפני בני אדם אם הייתי עושה כך לכל אדם וצריך שתהי' אימתי על העם אך מה אני עושה בפקודיך אשיחה שאני משיח ועוסק בתורה שבמצות אלו ועל ידי כן נחשב לי כאלו עשיתי.

או יאמר בפקודיך הם מלאכים הנעשים בהם שהן הם פקודיך אשיחה ואדבר בם ועל ידם אביטה אורחותיך העיקריים שהמלאכים הזכים וגדולים הנעשים בהם שיעשו בעשותם יתברך אזכה להביט בם שק"ו הוא אם בעשותם אני אני בורא מלאכים בעשותם הוא עאכ"ו וע"כ אם עם הנעשים כשאני עושה אותם אשיחה הנעשים בעשותם הוא יתברך לפחות אזכה להביטם והם דברים שהוא יתברך עושה אותם ומצונו נעשה כמוהו מה הוא רחום כו' מה הוא מבקר חולים וכיוצא והוא זכות שאהללך בהכיר ענותנותך וחסידותך באופן כי בכל סוגי המצות אני שלם בהם וע"כ לא שאלתי מאתך רק למדני חקיך:

ולא שח"ו אתבטל מעשותם עד תלמדני כי הלא אין הכונה רק שואשתעשע בחקותיך כו' שהוא שטרם תלמדני טעמם איני משתעשע בעשותם רק כמצות אנשים מלומדה אך על ידי מה שתלמדני חקיך ימשך שואשתעשע בחקתיך ועוד שעל ידי כן לא אשכח דבריך מה שאין כן בעשותי מצות אנשים מלומדה אהיה הולך ושוכח איזה דבר מהם אך על ידי שאשתעשע בהם יושקעו בלבי עד שלא אשכח דבר:

פסוק יז

גמול על עבדך וכו' הנה דרך האדון שחפץ יחי עבדו למען יעבדהו אך העבד יחפוץ בחיים ולא בעבודה אמר דוד איני כשאר עבדים שרוצים בחיים אך לא בעבודה כי אם גמול על עבדך אחיה כדי שאשמרה דבריך כי איני חפץ בחיים רק לעבדך בהם או גם שדוד מלך ישראל חי וקיים שגם אחר מותו הוא כחי איני שואל אלא שאחיה באופן שאשמרה דבריך שהוא בחיים טבעיים בעה"ז:

פסוק יח

והנה ידוע כי הת"ח עודנו בעה"ז יעצרנו הגשם מלהשיג נפלאות מתורת ה' עד עלות רוחו אל האלהים משוללת חומר כי אז תשיג והן זה משוש דרכי כי על כך ארז"ל ת"ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל על כן אמר דוד הלא אמרתי שאחפוץ בחיים לשמור דבריך והנה מצד אחר אני מפסיד השגת נפלאות מתורתך בזמן שאני מאריך פה במסך החומר המבדיל על כן אוחילה לפניך כי תגל עיני ממסך חומרי בחיים חייתי ואביטה נפלאות מתורתך:

יז או יאמר הנני שומר את הדבר שדברת עלי למרחוק ולמה אמות בינתים גמול על עבדך אחיה תמיד וגם שתאריך הזמן אשמרה ואקוה דבריך:

יח ובמה יזדכך גופי לחיות כ"כ על ידי שתגל עיני ואביטה ברוחניות נפלאות מתורתך:

פסוק יט

גר אנכי בארץ כו' הלא אמרתי שתגל עיני להביט נפלאות מתורתך והנה דרך המשיג בעולם הזה נפלאות התורה שמתלהב ומשתקע בתורה בכ"כ התלהבות שימעט במעשה המצות כי אינו רודף אחריהן על כן אמר דוד גר אנכי כו' והוא מאמר ר' מאיר כל העוסק בתורה לשמה זוכה כו' עד ומקרבתו לידי זכות שהוא ית' מזמין לו מצות לעשות באופן לא יבצר ממנו מעשה המצות וזה יאמר הנה גר אנכי בארץ שהעה"ז אצלי עראי כי עסקי בתורה היה לשמה ולא על טובות העה"ז ואם כן אל תסתר ממני מצותיך כי אם שתקרבני לידי זכות והוא מאמר התנא שהעוסק בתורה לשמה מקרבתו לידי זכות וזהו אל תסתר ממני מצותיך באמרך כי ת"ת כנגד כלן כי אם שאקיים גם כן מצותיך:

פסוק כ

וראה והביטה עוצם עשותי מהעולם הזה עראי כגר בארץ כי הלא אני תאב ליסורין בעה"ז המביאים לחיי העולם הבא כי משם אני עושה עיקר ואני עושה כאומר תמיד בואו אחי בואו רעי וזהו גרסה ונשברה נפשי לתאבה אשר תתאב אל משפטיך הם יסוריך בכל עת והיא מדת ר' אלעזר בר' שמעון. ואם גרסה הוא לשון גירסא יאמר כל כך אני גר בארץ דבק אל הרוחניות שעם שאין תאוה צודקת אלא במה שהוא מזמן לזמן נפשי גרסה לתאוה במה שהוא בכל עת וזהו בכל עת:

פסוק כא

גערת זדים כו' נמשך אל הפירוש הראשון בפסוק הקודם ואמר אחר שאני תמיד ביסורין ירא אני שלא יחזיקו הרואים באמור שחטאתי בא"א ועל כן אני מדוכא תמיד ביסורין ונמצאו חושדים וחוטאים ושם שמים מתחלל על כן אני אומר כי אתה ה' אשר גערת זדים ארורים הם אשר ארר משה באמרו ואם בריאה וכו' עם היות כי זדונם היה נגד משה ואהרן כי על מצותיך לא היו רק שוגים שהיו כשוגים אחר שכלם באמור כי בית מלא ספרים יפטר ממזוזה וטלית שכולה תכלת תפטר מציצית:

פסוק כב

ובכן אתה שגערת להסיר חרפה מעל הצדיקים ההם גם גל מעלי חרפה ובוז מהאומרים שחטאתי באשת איש וידעו הכל כי עדתיך נצרתי כי על האשה כל היוצא למלחמה גט כריתות כותב לאשתו וגם אוריה מרד במלכות כמו שאמרו ז"ל בגמרא:

פסוק כג

וראה עד היכן הגיעה החרפה עד כי גם ישבו שרים מגדולי הסנהדרין בי נדברו ואמרו הבא על אשת איש מיתתו במה בהיותי אני משיח בחקיך הם נגעים ואהלות:

פסוק כד

ואז גם עדתיך שעשעי היו אנשי עצתי שמנעוני מבא בדמים ולהמיתם כי אם שהייתי אומר להם דברי עדות ה' שהוא כי הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא והמלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא ושני הדברים הם עדות שמעיד הוא יתברך ששופך דם האדם באדם הוא כשופך דמים שהוא המלבין פני חבירו ברבים שאין לו חלק לעולם הבא וכן עדות מאתו יתברך הוא כי הנהרג בב"ד על עונו כנחנק על עון אשת איש וכיוצא יש לו חלק לעולם הבא כאשר למדו ז"ל נמצא שעדותיו יתברך היו אנשי עצתי שבם נמלכתי והשבתי להם ולא הרעותי את אחד מהם שהנגעים שהיו עוסקים בהם היו אנשי עצתי שבהם הייתי כנמלך לבל הצר להם שהיו כאומרים לי די להם שידבקו הנגעים ההם בם:

פסוק כה

דבקה לעפר נפשי וכו' הנה ידוע כי נפש דוד הוא נפש אדם הראשון והנה מאמר רבי אחאי בר יאשיה שפסוק כי עפר אתה ואל עפר תשוב הוא שעה אחת קודם תחיית המתים ומיד ישוב לחיות ולפי זה אחשוב כי ביאור הכתוב הוא בזעת אפיך תאכל לחם אך לא יהיה זה כי אם עד שובך אל האדמה כי עפר אתה ואל עפר תשוב ומאז שאל עפר תשוב והלאה לא תאכל לחם כי תהיה מיד התחיה ותהיו כמלאכי השרת נמצא שענין הכתוב הוא כי אין המזון גשמי רק עד שובו אל העפר כי מיד יחיה ויהיה כאחד ממלאכי השרת. ונבא אל הענין אמר דוד הנה דבקה לעפר נפשי והנני כאלו אל עפר שבתי וחייני כדבריך שמיד תחייני.

או יאמר במה שכתוב אצלנו כי לא היתה גזרת המות לאדם ולכל הבאים ממנו כצדיק כרשע כי אם לטובה כי הנה טוב מות שעל ידי כן יזדכך החומר ויכול לסבול את הנפש הרוחניות אחר התחיה שיהיה אז דבקות בין שניהם ולא יתפרדו. ונבא אל הענין אמר דוד הנה על ידי תורה ויסורין נזדכך עפר גופי עד היות לו דבקות עם הנפש וזהו דבקה לעפר נפשי הוא חומרי ואם כן חייני כדברך מעתה מבלי שאמות ממש ואמר כדברך כי גם דחיית המתים מן התורה כאשר למדו ז"ל:

פסוק כו

דרכי ספרתי כו' הנה על מאמרם ז"ל שנתעטף הקב"ה כש"צ ואמר עשו לפני כסדר הזה וברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם שמעתי בשם לבנת הספיר שהוקשה לו כי הרבה עשו כן ולא הועילו שהשיב שלא נאמר אמרו לפני אלא עשו שהוא שיעשו הם כסדר הי 'ג מדות מה הוא יתברך רחום אף אתה רחום מה חנון כו' ועל ידי כן אינם חוזרים ריקם ובזה יאמר דוד אם תאמר נא ה' שעדיין אני צריך זיכוך אל החומר לשתחייני הנה להשיג הזיכוך אפשר יהיה על ידי למדני סודות חקיך הרמים ועל כן אני אומר הנה בזכרי דרכיך הם י"ג מדותיך דרכי ספרתי שגם אני הייתי עושה כן ודרכי היו מה שספרתי ועל כן ותענני ועל כן אני נושא קל וחומר ואומר אם מה שהם דרכי שהוא להיטיב את זולתי שהם דרכי בשר ודם הועילו כל כך על היותם דרכיך אם כן חקיך שהם למעלה מדרכי בני אדם אשר לסודם אין קץ מה תגדל השגתי בהם לזככני על ידי דברי בם וזהו למדני חקיך:

פסוק כז

ואם תאמר אלי שלא אעצר כח להשיגם הנה דרך פקודיך הבינני שלא תאמר אלי ענין אור הסוד לפי גדולת סודם כי לא יהיו לי עינים לראות ולב להבין כי אם דרך פקודיך על פי לשון מקרא הצווי שאתה מצוה החק אשר בלשון פקודיך רמוז סוד כל חק וחק בפקודו בצירוף האותיות והתיבות כנודע כי כל התורה כלה שמותיו של הקב"ה ובהיותך מסביר לי הסוד דרך פקודיך אוכל להבין ויכילם שכלי וזהו דרך פקודיך הבינני ואז אזדכך בגוף ונפש עד שאשיחה בנפלאותיך הם פלאי הסודות שהם כמלאכים רוחניים אשיג עד אשיח ואדבר בהם ומה גם למאמר ר' יוחנן פרק אין דורשין שכל דבור ודבור שיצא מפיו של הקב"ה נעשה מלאך ומה גם דבור פקודיו יתברך באופן יצדק להשיח אני בהם כלומר ובזה יגמר הזיכוך להתקיים מאמרי אשר אמרתי חייני כדבריך:

פסוק כח

ושמא תאמר כי זה אי אפשר עד צאת נפשי תחלה מגופי ואחר כך תשוב תחייני אך לומר שאחייך בטרם צאת נפשך זה אי אפשר לזה אני אומר כי הנה דלפה נפשי וכו' והוא כי הנה משה היה עם ה' ארבעים יום ונתקיים בגוף ונפש והנה אמרו רז"ל כי בכל הארבעים יום היה הוא יתברך מלמדו מפיו תורה וכמו שכתוב אצלנו שעל ידי כן היה מזדכך יום יום ומתקיים בהבל פיו יתברך עד תום המ' יום שהוכן לקבל תורה מיד ליד כמבואר אצלנו שעל כן לא שלחו יתברך עם הלוחות קודם תשלום המ' יום ולא יצא העגל ההוא אך הוא כי כאשר יצירת הולד במ' יום כך התהפכות יצירתו אל הרוחניות צריך מ' יום. כלל הדברים שעל ידי דלף הבל פיו יתברך שהיה דולף במשה היה מתקיים בגוף ונפש ומזדכך. ונבא אל הענין והוא שאומר הנה דלפה נפשי כדלף טורד מאיכות רוחניותה אל גופי לקיימו מתוגה שהוא מחמת תוגה שהיה לו כי רוח איש תכלכל מחלהו או יהיה מתוגה שהוא מדאגתה עליו שימות לשחת והוא כי תשוב אל האלהים ואם כן יהיה נא מה שדלפה ממש ממציאות נפשי אל גופי לקיימו כאשר היו דבריך מקיימים את משה בגוף ונפש וזהו קיימני כדבריך המקיימים ולא תהא הבל דבור גדול מדלפת איכות נפשי חלק אלוה ממעל ואם כן גם שלא תצא נפשי תקיימני בגוף ונפש:

פסוק כט

דרך שקר הסר כו' הנה מאמר התנא כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' ונבא אל הענין אם תאמר נא ה' כי דרך זיכוך החומר אינו אלא על ידי עסק ריבוי תורה ושגם משה מה שהיה מתקיים ומזדכך בשמים היה על ידי שהיה יתברך מדבר לו היו דברי תורה לזה אמר אם כן אפוא מי מעכב אם לא שאין אדם שאין טבעו ממשיכו אחר טוב העולם הזה בצד מה לכן דרך שקר שהוא טוב העולם הזה שהוא שקר הסר ממני ועל ידי כן ותורתך חנני שתתנה לי בדרך חן כי אז תהיה לי דרכה של תורה כראוי ואזדכך בה.

פסוק ל

ומה ששאלתי ותורתך חנני הנה ששה הנה סדריה הרמוזים על פי הנביא באמרו והיה אמונת עתיך כו' אמונת היא סדר זרעים שהוא דרך אמונה שמאמין הזורע בהב"ה שהארץ תוציא צמחה ולא תאבד זריעתו עתיך הוא סדר מועד חוסן סדר נשים ישועות סדר נזיקין חכמת סדר קדשים ודעת סדר טהרות ואמר דוד מה שאני מחלה שתורתך חנני הנה לא על כל חלקי התורה אני מתיירא שיחסר לי ידיעתו כי אם על קצתם והוא כי סדר זרעים שהוא דרך אמונה כבר בחרתי לעסוק בה ואיני ירא יעדר בה דבר ממני וכן על סדר נזיקין עם שרבים דקדוקיהן דמאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין הנה אני משפטיך שויתי שכל חלקי פרטיהם שוים לפני סדורים תמיד לפני תמיד כאמרו למעלה בשפתי ספרתי כל משפטי פיך ואם שויתי הוא מלשון שיתה כמה ד"א שויתי ה' לנגדי תמיד יאמר ענין אשר תשים לפניהם שיהיו המשפטים כשולחן ערוך כדבר ממשיי שאדם שם על השולחן וזה אמר משפטיך שויתי שהוא שמתי כמד"א אשר תשים כן שמתים כשולחן ערוך:

פסוק לא

ועל סדר מועד גם כן אין בזה עיקר שאלתי כי הנה דבקתי בעדותיך שהם מצות שהם עדות שהן שבת עדות לששת ימי בראשית וכל מועדי ה' זכר ליציאת מצרים שהן עדות על הנסים שנעשו המורים על חידוש העולם הנה על שלש אלה אין בהם עיקר שאלתי אך יש סדר אחר שאיני זוכרו בפירוש ומחלה פניך ה' אל תבישני הוא סדר נשים כי בו אני ירא שאם יחסר דבר ממנו אבוש כי יאמר אומר כי עון האשה ההיא מנעני מלהשתלם בסדר נשים:

פסוק לב

ועל סדר קדשים וטהרות שהם נקראים חכמת ודעת אמר מבקש אני שמה שהם דרך מצותיך שהם קדושה וטהרה שדרך הנקנה במצותיך היא של טהרה וקדושה כד"א אשר קדשנו במצותיו שהסדרים שמציאותן הוא דרך מצותיך שהם קדשים וטהרות תזכני שכל כך אשכיל בהם שארוץ ולא אצטרך להתמהמה בעיונם וזהו דרך מצותיך ארוץ כי השתים שהם חכמה ודעת כי למה שדרך זו כי היא עצמה תרחיב לבי עד שארוץ בהם:

פסוק לג

הורני ה' דרך חקיך כו' ידבר עתה על קיום המצות והנה מאמר התנא הוא ששכר מצוה מצוה שהוא כי בזכות שאדם עושה מצוה אחת מזמינים לו מצוה אחרת ומסייעין אותו שיעשנה והוא מאמרנו על פסוק והיה עקב תשמעון כו' ושמר ה' אלהיך לך וכו' שראוי להעיר כי וי"ו שבמלת ושמר בלתי צודקת והראוי יאמר ישמור ה' כו' כי העיקר הוא זה ולא שכר שני אך יאמר והיה עקב תשמעון שכר השמיעה שהיא מצוה יהיה שעל ידי זכות זה תזכו למצוה אחרת שהוא כי ושמרתם ועשיתם בשכר השמיעה כי שכר מצוה מצוה כי שכר זולת זה בהאי עלמא ליכא ונוסף על שכר זה הוא כי ושמר ה' כו' ועל דרך זה יאמר דוד הורני ה' ולמדני דרך חוקיך ובשכר שמיעת מה שתורני שהיא שמיעת ההוראה יהיה שאזכה לשמרם וזהו ואצרנה עקב ששכר מצוה מצוה כמדובר.

או יאמר הורני ה' דרך חקיך שהוא דרך רחבה ושמא תאמר שאם כן לא אהיה ראוי לקבל שכר לזה אני אומר ואצרנה עקב שאיני חפץ שכר כי אם שעקב מה שתורני יהיה מה שאצרנה. ושיעור הכתוב ואצרנה עקב ושכר מה שתורני שדי לי הנאת ידיעתם:

פסוק לד

הבינני ואצרה כו' הכנה אל קיום מצות תורתך בל תנגדני שכחת גמרא או לבא ועינא סרסורי דעבירה על כן הבינני שתתן בלבי בינה להבין דבר מתוך דבר ובזה יהיו שתי תועליות אחד שואצרה תורתך שלא אשכחנה שאינו כנלמד מהזולת שקל לשכוח כי אשר יגע בעיון בלבו עד אשר הוציא דבר מתוך דבר לא במהרה ינתק ולא יאטעה על שגגת או שכחת גמרא ומכ"ש שלא אעבור בהשמר אל תשכח וגם לא אירא מליבא שהוא סרסור דעבירה כי אם אדרבה ואשמרנה בכל לב כי איידי דטריד לבא בעיון עד הבין דבר מתוך דבר תמיד לא יפנה אל פניות רעות ולא יתחלק הלב לשנים לטוב ולרע כי ואשמרנה בכל לב:

פסוק לה

ולא בלבד השימור שהוא להשמר מן העבירה כד"א השמר פן ואל הרי הן לא תעשה כי אם גם הדריכני בנתיב מצותיך הוא נתיב צר שהוא דקדוקים דקים לפנים משורת הדין יפוי המצוה וחסידות על כן אל תורני הנתיב ותניחני כי אם גם אחר היותי תוך הנתיב תדריכני בו בל אשמט ממנו והטעם הוא כי זה אינו חיוב כי אם חפץ שבו חפצתי לפנים מן השורה ועל כן נקל הוא להניחו אם לא תדריכני עד תמו:

פסוק לו

הט לבי אל עדותיך כו' הלא אמרתי כי תכשיר לבי ובהכנתו תדריכני עוד אני שואל שעם היות שעל ידי מצותיך יש שכר לעולם הבא ופירות בעולם הזה ואפשר שחפץ הלב אל המצוה הוא על שתי הבחינות אמר הט לבי אל בחינת היותם עדותיך ואל אל בחינת הבצע והממון שעם היות שהפירות ידועים שיבאו כענין עשר בשביל שתתעשר אל יטה אל הבצע כי אם למה שהם עדותיך בלבד. או יאמר כי דרך לבות בני אדם לחמוד ממון כדי לעשות צדקה ולכבד שבתות וי"ט אמר אל תט לבי אל חמדת ממון בשביל העדות כי אם לתאב מציאות העדות בלבד ואל אל בצע הצריך אליהם בל יפנה לבי אל דברים גשמיים כי אם אל המצוה לבדה או פן יראה שאיני בוטח בך שבזכות קיום עדותיך תתן לי הממון אלא שאני שואל תתן לי הממון תחלה כדי שאקיימם אחר כך והנה עד כה דברתי על אחד מסרסורי עבירה שהוא הלב עתה נעתק אל האחר והוא העין ועליו אמר העבר עיני מראות שוא כו' כאשר יבא בס"ד:

לה או שיעור הכתובים הדריכני כו' לומר אם יהיו בעיר אשר אני הולך בקרבם שני דרכים באחד תזדמן לי מצוה ובאחד עבירה או העדר מצוה הדריכני בנתיב המצוה כי בו חפצתי:

לו ואחר שתדריכני בנתיב המצוה עדיין אפשר יפנה לבי אל שתי הבחינות אל האושר הרוחני ואל הפירות שבעולם הזה אמר שלא יטה כי אם אל עדותיך בלבד ולא אל בצע כמדובר:

לה או יאמר הדדיכני כו' ענין מאמרם ז"ל ראה אנכי נותן כו' ובפסוק ראה נתתי לפניך היום את החיים כו' כי הוא משל לשני דרכים א' רחב וטוב ואחריתו מהמורות ופחתים ולעומתו דרך צר ומצוקה ואחריתו כג"ע הארץ ולא יראה הרואה רק ראשית כל א' מהם וההולך אחר עיניו יבחר באשר ראשיתו טוב ולא ידע כי אחריתו כנחש ישך כך יש שני דרכים לפני איש א' המשך אחר תענוני העולם וטובותיו והוא רחב לכל מראה עיני בשר ויש שלי והוא כי ישא עול תורה ומצות וראשיתו נתיב צר כי אין צדיק בלי יסורין ועין האדם תביט אל הראשון על כן אמרה תורה ובחרת בחיים וענין זה יאמר הדריכני בנתיב הצר הוא של מצותיך הפך הרחב של טובות העולם הזה כי בו חפצתי מברחב כי טוב לי עוני ויסורין בעולם הזה מענוג מאד:

לו ולבל אבחר בעניי לחטוף מצות חנם על כיס זולתי ולא משלי לז"א הט לבי אל עדותיך ולא לעשותם דרך בצע מחברי:

פסוק לז

העבר עיני כו' ושמא תאמר איך יהיה לך זכות אם אני אעביר עיניך מהרע אל תתמה כי בדרכיך חייני כי הלא זה דרכך גם הוא כד"א טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל וכן ארז"ל ודרך רשעים תאבד איבדה מלפניו:

פסוק לח

הקם לעברך כו' הנה אמרו רבותינו ז"ל שקודם יצירת הולד גוזר ואומר הוא יתברך אם יהיה עשיר או עני גבור או חלש חכם או טפש ואילו צדיק או רשע לא קאמר אמר אם אבקש שאהיה צדיק אינו בידי שמים אך אומר הקם לעבדך אמרתך אשר אמרת חכם או עשיר או גבור אל אשר תמשוך ממנו יראתך:

פסוק לט

אכן על יראה אחרת והיא יראת צרות ואשר הוא ירא חרפה היא לו כההוא דהוה מירתת ואמרו ליה חטאה את כי פחדו בציון חטאים על זה יאמר העבר ממני חרפתי שהיא אשר יגורתי כי היותי מפחד חרפה היא לי ותן בי שמחה בצרות כי הלא משפטיך שהם היסורין הם טובים ואדרבא ראוי לשמוח בהם:

לח או יאמר כי הנה היה דבר ה' אל דוד לאמר והקימותי את זרעך אחריך והכינותי את ממלכתו כו' אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם אמר דוד הקם לעבדך אמרתך אשר יהיה בשביל יראתך כי אשר יהיה בהעותו לא תקם כי תיישירנו גם הוא:

לט והנה אשר יגורתי על בני חרפה היה לי על כן העבר ומחול חרפתי שהיא אשר יגורתי כי לא היה ראוי לירא כי הלא משפטיך להוכיחו בשבט אנשם טובים הם לנקות העון ולטהרו:

פסוק מ

הנה תאבתי כו' אחרי שאלתו על הכנת עשיית המצוה אמר הנה כל ישעי וכל חפץ אינו כי אם למה שהם פקודיך ולא ע"מ לקבל פרס עד גדר שאפי' חיי לא היו לי רק בתורת צדקה וזהו הנה תאבתי לפקודיך בצדקתך חייני. או יאמר כ"כ תאבתי לעשות פקודיך עד שאין ראוי לקבל שכר כי אם שבצדקתך בתורת צדקה חייני כי אין יצרי מנגדני שאקבל שכר על שאכריעהו שאדרבה מה שתאבתי נעשה בקיימי פקודיך:

פסוק מא

ויבאני חסדך ה' וכו' הנה על משנת אנטיגנוס איש סוכו אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס כתבנו כי התנא נשמר מאשר הבינו צדוק ובייתוס מדבריו שלא אמר היו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ שלא לקבל פרס שהיה נראה שלילת הפרס לגמרי כי אם היו כעבדים המשמשין שלא על מנת לקבל פרס כלומר לא יבצר שודאי תקבלו פרס כי נאמן הוא יתברך כי אם שאתם לא תעשו ע"מ כך שלא יכוונו לקבל הפרס ונבא אל הענין אמר דוד הלא אמרתי בפסוק הקודם שאני משמש שלא ע"מ לקבל פרס כי אם בתורת צדקה אל יובן מדברי שעל שאני איני מכוון לשכר שכך הוא שלא ינתן לי כי הנה ידעתי כי ויבאוני חסדיך ה' וקראם חסדים כי מי הקדימו יתברך וישלם לעתיד שהוא בעת התשועה כי תשועתך תבואני כאמרתך כי דוד הוא משיח וישועת השכינה לעתיד לבא תהיה על ידי דוד מלך המשיח כאשר נדר ואמר לו הוא יתברך באמרו כסאך יהיה נכוו עד עולם:

פסוק מב

וכן על סמך כזה ואענה חורפי דבר ותשובה כי האומר אלי הבא על אשת איש מיתתו במה אני עונה ואומר מיתתו בחנק ויש לו חלק לע"ה כו' ובמה ידעתי כי יש לי חלק לע"ה אם לא כי בטחתי בדברך שאמרת לי בחזיון ההוא כי ימלאו ימיך ושכבת עם אבותיך כי ידוע שאבותיו בע"ה ומה גם ישי שמת בעטיו של נחש:

מא או יאמר ויבואוני וכו' והוא כי ידוע כי בחינת ה' היא מדת רחמים ולמעלה הימנה מדת חסד אמר הלא אמרתי שאיני כדאי רק בתורת צדקה וגם אתה ה' המטיב לי אינך מדת חסד חנם אך ידעתי כי ויבואוני גם חסדיך אשר יעדת לי בזמן התשועה כי דוד הוא משיח שהוא בבחינת חסד למעלה ממדתך ה' אשר נדרת לי ואינו מן התימה יבואוני חסדים על ידי מדת רחמים כי הלא תשועתך כאמרתך כי כאמרתך שאמרת והיה העולם היה על ידי ה' אלהים ועם כל זה באו חסדים כי עולם חסד יבנה כך תשועתך ה' של רחמים לא יבצר שגם יבואוני חסדיך והוא כי כל חזיון על טוב העתיד לדוד היה בשם ה' וכל כך בטחתי בזה כי הנה ואענה וכו' כמדובר בקודם:

פסוק מג

ואל תצל טפי כו' הנה ידענו מרבותינו ז"ל כי יסורין של אהבה הן אשר אין בהם ביטול תורה גם ידענו שאחד מהדברים שעל ידי יסורין הוא עולם הבא ובזה יאמר הנה אמרתי שאני בטוח בע"ה שהוא על ידי יסורין שיש לי ועוד אני אומר שבטחתי שלא יהיה לי ביטול תורה שלא תצל מפי דבר אמת עד מאד והטעם כי הלא יסורין שלי של אהבה הן כי הלא אינם מסוג שהם על עון הבאים בעל כרחו של אדם כי אם שאדרבה למשפטיך יחלתי שהוא כרבי אלעזר בר' שמעון שהיה מיחל אל היסורין ואומר בואו אחי כו' וזהו למשפטיך יחלתי כי זה סימו כי של אהבה הם ואם כן היטבתי אשר אמרתי אל תצל מפי דבר אמת שהוא התורה.

או יאמר מאמרם ז"ל על מאמר דואג באמרו ראיתי בן לישי כו' שאמרו רבותינו ז"ל מאי וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום ובזה יאמר ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד שתמיד אכוין אל האמת לפחות הרוב וזהו עד מאד כי הלא למשפטיך יחלתי והתורה נקנית בעצם על ידי יסורין ולהיות מגדר זה שאני מייחל אותם יגדל קנין התורה עד השיג האמת.

פסוק מד

ובזה ואשמרה תורתך תמיד כו' והוא כי הנה מצינו גדולי רז"ל שקודם סלוקם היו מחזרין ומסדרין למודם וכן אמרו רבותינו ז"ל מאי לא ירעיב ה' נפש צדיק שאחר מותו מזכירין לו כל מה ששכח מלמודו וכן ארז"ל אשרי איש שבא לכאן ותלמודו בידו ובזה יאמר אני על ידי שתמיד לא תצל מפי דבר אמת עד מאד ומה גם אם נפרש עד מאד האמור בתורה והנה טוב מאד ואמר רבי מאיר והנה טוב זה מות שיאמר ע"ד זה פה ואל תצל מפי דבר אמת עד מות אם כן לא אצטרך לסדר למודי כר' פלו' שהמתין לו מלאך המות עד שסידר למודו ולא שיזכירוני אחרי מותי כי הלא מעתה תמיד היא שמורה בקרבי על היות שלא תצל מפי דבר אמת באופן כי תהיה שמורה אתי לעולם ועד וזהו ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד:

פסוק מה

ואתהלכה ברחבה כו' הנה לשון התהלכות הוא לשון טיול והנה אמרו רבותינו ז"ל בספר הזוהר כי מה שהשכינה מטיילת עם הצדיקים בג"ע הוא מה שהיא נכנסת בחצי הלילה לשמוע בג"ע עניני התורה מפי הצדיקים וכן אמרו רבותינו ז"ל שאמר לו הקב"ה לירבעם חזור בך ונטייל אני ואתה ובן ישי בגן עדן ובזה יאמר כאשר אתהלכה ואטייל בג"ע כיון שאני תמיד בדבר אמת ומה גם לדרך השני שהוא בכוון ההלכה יאמר לא אדמה לאותם שאין ההלכה כמותם שעם היות שגם הם דברי אלהים חיים לא יתהלכו דרך רחבה כ"א בנתיבות צרים שאינם על פי כוון ההלכה אך אני ואתהלכה ברחבה ונתן טעם ואמר כי פקודיך דרשתי וע"י היותי תמיד דורש וחוקר על הפקודים ירדתי עד סוף טעמם כי עי"כ מתגלה לי האמת וכמאמר שלמה אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא והוא לכוין אל האמת. או יאמר עוד אני בוטח כי בהתהלכי בחקירות עיוני בכל חלקי הסותר שלא אתבלבל להיות כמוצא עצמו בנתיבות צרים ודחוקים אשר לא ידע היכן יפנה כ"א שאתהלכה ברחבה שיפתחו לי דרכי האמת מרווחים והטעם שאבטח הוא כי פקודיך דרשתי והוא כי כל א' מהפקודים הוא כח עליון חלק אלוה ממעל ואת פקודיך אשר אני מעיין בלמודם אני דורש מאתו ירחיב לי ויעמידני על האמת:

פסוק מו

ואדבדה בעדותיך כו' אמר הנה כאשר אדברה בעדותיך בעולם העליון אחר סילוקי נגד מלכים שמאן מלכי רבנן לא אבוש כי בטוח אני שלא אמוט מהאמת:

פסוק מז

ומה גם בסוג מצותיך אשר אהבתי והוא כי אין לך אדם שאין לו מצות בעולם הזה שאוהבם ונפשו דבקה בהם יותר מהשאר כי הוא כפי יחס נפשו וכחו לפי בחינתה ואין ספק כי כ"כ שייכות יש לו אתן כי שם משתעשע ועלז בם בעצם וזהו ואשתעשע במצותיך באותן אשר אהבתי:

פסוק מח

וזאת אעשה כי ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי שהן אורות ומלאכים דבקים בי ואבקש מהן שהן יביאוני ויהיו לי מעיר לעזור עד אשיג גם החוקים וזהו ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי ועל כן ואשיחה בחקיך גם הן נגד מלכים:

מו או יאמר ואדברה וכו' לומר כ"כ אני דבק בתורה ומצות כי בהיותי נגד מלכי ארץ אני מדבר עם עדותיך כי העדות שאני מקיים ונעשים מלאכים כנודע עמהם אני מדבר ולא אבוש כי ילעיגו עלי באמור עם מי מדבר זה כי לא יראו מאומה:

מז ולא בלבד דבור כי אם ואשתעשע בפניהם עם מצותיך אשר אהבתי שיראוני משתעשע שש ומשחק אתם ולא אבוש שיחשבו לי לחסר דעת:

מח ולא עוד כ"א ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי כמי שנושא כפיו אל גדולים שלפניו וכן בחקיך אשיח בם כי גם כל חק הוא מלאך וכח עליון ובהם אדבר נגד מלכים כמדבר עם אנשים ולא אבוש:

פסוק מט

זרכ דבר לעבדך כו' הנה אמרו רז"ל על פסוק וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם בקש דוד לכלות את כל האומות שהם הפגרים שבתר אברהם הם המלכיות ולא הניחו אברם ופירושו שאברהם בירר לנו את המלכיות ואם היה מכלה אותם דוד איך יתקיים בירור אברהם והוא יתברך לא שמע את דברי דוד האומר ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם באמור אליו שייחל עד סוף הדורות כי אז יתנם בידו כמאמרו יתברך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וזה אמר תרועם וכו' שהוא המשיח ובזה יאמר הלא אמרת דבר לעבדך נוגע אליו שהוא אורך ימים בשני העולמות כמה ד"א חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים כו' ועל זה אמר זכר דבר לעבדך ולא על הנוגע אלי כ"א על אשר יחלתני על מה שעשית לי שאיחל והוא שלא אכלה האומות עתה עד גאולת ישראל וזהו על אשר יחלתני להושיע בידי את ישראל. או יאמר על דרך זה זכר דבר לעבדך אשר אמרת בעדו טרם הולדו לאברהם מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו אשר ידי תכון עמו כו' שהוא בזמן הזה אף אני בכור אתנהו כו' לעתיד שהוא המשיח. ונבוא אל הענין אמר זכר אשר אמרת בשביל עבדך ואין העיקר על הזמן הזה כ"א על אשר יחלתני לעתיד באמור אף אני בכור אתנהו כו'.

פסוק נ

ואמר שהועיל לי דבר לעבדך הוא כי הנה זאת נחמתי שנחמתי בעניי כי אמרתך חייתני כי בראותי את עצמי בעוני ומה גם בברחו מפני שאול נודד ללחם שעני חשוב כמת זאת היתה נחמתי הלא הוא כי אמרתך שאמרת לאברהם מצאתי דוד עבדי טרם בואי לעולם חייתני שאל"כ הייתי נפל משולל חיים וא"כ אפוא טוב לי עניי זה מהיותי נפל.

או כי אמרתך חייתני שכדי שיתקיים הענין ההוא ודאי יצילני ה' דקיימא לי שעתא וזאת היתה נחמתי שגם יצילני ה' מעניי זה כאמרתך להיטיב לי שיתקיים דבר לעבדך:

מט או יאמר אשר אמרתי ואל תצל מפי דבר אמת שלא פסיק גירסא מפומי אותו דבר אל תזכר לי לזמן הזה שלא אוכל זכותי כ"א זכר דבר אשר לעבדך שהוא אל תצל מפי דבר על אשר יחלתני לעתיד לבא:

נ וגם שבזמן הזה יש לי צרות כי יש לי עוני מה גם בהיותי נרדף שהייתי רעב ללחם הנה לא אחפוץ לנכות זכות תורה בזה כי זאת נחמתי בעניי כי אמרתך שאמרת שאהיה עני באמור לך טיפה זו מה תהא עליה בה חייתני כי לא גזרת עלי עוני כ"א לתת חיים כמו שאמרו ז"ל על יחלץ עני בעניו:

פסוק נא

ולא עוד כ"א אפילו כאשר זדים הליצוני עד מאד והביאוני במצור ובמצוק מתורתך לא נטיתי לא להרוג ולא להרהר אחר מדותיך:

פסוק נב

והוא כי זכרתי משפטיך ויסורי דיניך כי מעולם הם רחמים כנודע וזהו מעולם ה' כי מעולם הם מדות ה' שהוא רחמים ובזה ואתנחם:

פסוק נג

והן אמת כי מכל סוגי רשעים לא ראיתי כל כך רעים לירא מהם שמהם יראתי כאשר אשר שנו ופירשו והוא כלל רז"ל האומרים שנה ופירש קשה מכלם וזהו זלעפה אחזתני מרשעים אותם שהם עוזבי תורתך שהיו עוסקים בה ועזבוה שהוא ששנו ופירשו ומה הייתי עושה:

פסוק נד

זמירות היו לי כו' כשהיו רשעים עוזבי תורתך שהם הקשים מכלם רודפים אותי והייתי נחבא בבית מגורים והייתי ירא כי אין הוא ית' מסלק הבחירה וקשה לינצל מהם על כן נסיתי לעסוק בחוקי ה' עד שזמירות היו לי חקיך בבית מגורי ופחדותי באמור כי כאשר הם משוללי טעם כך גם שאין טעם לינצל מבעלי בחירה זכותם יצילני:

פסוק נה

ובלילה שאני ישן ואיני עוסק בחקיך זכרתי שמך לינצל כענין שמע ישראל ה' ושאר פסוקי דשמירה מפחד בלילות וכן ואשמרה תורתך בקומי בחצות לילה שאז עיקר רנה של תורה:

פסוק נו

ואך זאת היא שהיתה לי להצילני והוא כי פקודיך הם הפקודים המיוחדים לך שאתה עושם נצרתי והם ג"ח שהוא יתברך רחום וחנון מלביש ערומים מבקר חולים ובזה נוצלתי מדה כנגד מדה על היותי מרחם רחמת עלי:

נד או יאמר זמירות משמחי לב היו לי חקיך בבית מגורי שהייתי קורא חקים ושמח כשומע זמירות בבית מגורי שהיה לי בו מגור מאויבי וממה היה זה לי שאם מהחקים עצמם הלא אויבי היו לי בעלי בחירה ואין הקב"ה מונע בחירתם ע"י הלימוד:

נה ואם היה מפני שזכרתי בלילה שמך ה' בקרית שמע מה יתרון תפלה או תחנה היה זה הלא אין זה כי אם שואשמרה תורתך שאני שומר מצות בשכבך ובקומך:

נו אך זאת היתה לי מצד שפקודיך נצרתי כבקודם:

פסוק נז

חלקי ה' אמרתי וכו' הנה ידוע כי כל מה שהוא חלק חושק אל הכל שממנו נאצל ועל כן בהכבות נר אל יסוד האש תעלה השלהבת ואם יזרקו אבן ועפר השמימה אל עפר ארץ ישובו גם ידענו כי רוח איש היא חלק אלוה ממעל והוא יתברך הכל שממנו חוצבה על כן יחוייב תהיה תאות נפש אליו יתברך יתירה מתאותו יתברך לידבק בנו אך הנה ראה נראה כי לא יעשה כן הוא יתברך כ"א נהפוך הוא כי עשר ידות חשק ה' בנו שנדבק בו מאשר תאוה נפשנו לידבק בו כי על כן בעל הבית דוחק שאליו יתברך נשוב בחשק נמרץ עם היותו הכל מה שלא נעשה כן אנחנו החלק עם היות כי טבע כל חלק חושק לידבק אל הכל נמצא כי הוא יתברך מתנהג עמנו כאלו הוא החלק ואנחנו הכל. ונבוא אל הענין אמר דוד הנה כל כך היה יצרי מנגד בי מלימשך אחר קוני עד שהוצרכתי לאמר לו כי חלקי ה' בהוראת חשקו עלי ואני הכל אני רואה ואתחייבה לימשך אחריו והדבק בו כל זה אמרתי כדי לשמור דבריך לנצח את יצרי עם היות כי נהפוך הוא ועכ"ז שהשתדלתי לאמר הפך האמת לשאוכל לו:

פסוק נח

ולא שהאמנתי כך חלילה שאתה חלקי ממש שהרי חלותי פניך בכל לב אפי' ביצה"ר הנכלל במלת כל שתחנני כאמרתך שלגדולתך בכל צדקתי איני כדאי לקבל ממך שכר כי אם שאני מכלל אשר אמרת עליהם וחנותי את אשר אחון שהוא למי שאין זכות משלו שהוא אע"פ שאינו הגון כמ"ש ז"ל.

פסוק נט

והועיל לי אשר התנכלתי לאמר שחלקי ה' למען קנות בעצמי חשק אחריך ה' מקל וחומר עד שבטלתי עסקי עצמי ללכת אחריך כי יקרני שחשבתי דרכי ללכת אל עסקי עצמי ואני מכריח את רגלי ומשיבם אל עדותיך הוא מקום עסק תורה שנקראת עדות בלא וי"ו:

פסוק ס

ולבל אתחרט ולרוב החשק חשתי אל עדתיך בהשיבי רגלי ולא התמהמהתי מלהשיב רגלי אפי' בהיות שבמקום שהייתי משיב רגלי היה מקום שבהמתנה מעט שם היו מזדמנים לי שם מצות לעשות לא הייתי מתמהמה שם לשמור ולהמתין מעט עד בא המצות אל הפועל פן אתחרט ואשוב אל מקום שחשבתי דרכי בהמתיני עד בוא המצות אל הפועל וזהו ולא התמהמהתי לשמור מצותיך כד"א שמר את הדבר:

פסוק סא

ואין לומר אולי מה שהייתי משיב רגלי אל מקום תורה היה כי היה דבר מהתורה קרוב לישכח ממני וע"כ חששתי והשבתי רגלי אל מקום תורה כי אין לי חשש שכחה שהלא חבלי רשעים המכאיבים אותי באמור אלי הבא על אשת איש מיתתו במה וכיוצא עודוני והכעיסוני והיה אפשר שאשכח תלמודי כנודע כי הבא לכלל כעס אם ת"ח הוא תורתו משתכחת ואני תורתך לא שכחתי כי גדל חשקי ודבקותי בתורה:

פסוק סב

חצות לילה אקום כו' אמר הנה כ"כ הכנעתי את יצרי עד שחצות לילה אקום כו' ויהיה הענין כי עד חצות הלילה אמרו חכמי האמת כי השכינה מחלקת דינים בעולם ובזה יאמר חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך שחלקת עד העת ההיא:

פסוק סג

חבר אני לכל אשר כו' מאשר לא אמר יראיך רק יראוך לשון עבר ושומרי פקודיך לשון הווה. ועוד שלא אמר כל שומרי פקודיך כאמרו כל אשר יראוך. אך הנה אמרו ז"ל בספר הזוהר כי בחצות הלילה נכנסת השכינה לג"ע וכל הצדיקים עוסקים לפניה בתורה וכשהצדיקים שבעוה"ז קמים אז לעסוק בתורה מקשיבים משם ומתחברים עמו נמצא שהקם בעוה"ז אז לעסוק בתורה נעשה חבר לכל הצדיקים אשר שם ולקמים גם הם אז בעוה"ז לעסוק בתורה כמוהו וזה יאמר חצות לילה אקום כאשר חצות לילה אקום כו' נעשיתי חבר לכל אשר יראוך הם כל הצדיקים אשר שם ולשומרי פקודיך הם הקמים פה כמוני:

פסוק סד

תוכן העניינים

רוממות אל על תהילים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה