אור ברסלב

רד"ק על תהילים· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]

פרק קיט

פרק קיח

פסוק א

אשרי. המזמור הזה הוא נכבד מאד וחברו דוד על שמונה אל"ף בית כי בכל אות יש בו שמנה פסוקים ובכל פסוק יש בו דרך, או תורה, או עדות, או פקודים, או מצוה, או אמירה, או דבור, או משפט, או צדק, או אמונה, או חוקים, ואלה המלות הם חלוקי כל התורה:

תורה. היא תכונת המצות היאך נעשית כמו תורת החטאת:

דרך. תיקון המצות מה הוא חנון אף אתה חנון וכן בשאר המצות:

חוקים. המצות שלא נגלה טעמם כגון שילוח טמאים והפרת נדרים וכיוצא בהם:

משפטים. הם הדינין שבין אדם לחבירו:

עדות. המצות אשר הם עדות וזכר כמו שבת ומועדים ציצית ותפילין וכיוצא בהן:

פקודים. הם המצת שהשכל מורה עליהם שהם כפיקדון כדבר גנוז בלב האדם:

צדק. הוא צידוק המצות, כי בצדק נאמרו:

דיבור, ואמירה. הם כלל לכל המצות, וזכר דיבור ואמירה גם כן, להבטחה שהבטיחו האל וזכר גם כן דבור לכינוי רצונו בבריאת העולם: וכן אמונה. קיום דברו בבריאת העולם וכאשר זכר כל אלה השמות כל אחד בפסוק אין דעתו על השם ההוא לבדו אלא זכר האחד והוא הדין לאחרים ופעמים זכר שנים בפסוק, ויש בו פסוקים אמר בעת צרתו בברחו או בצרות אחרות, ובחברו המזמור כלל אלה הפסוקים בו לפי שהצרה היא היתה מטרידה אותו מלהתעסק בתורה ובחכמה, ועתה יש לשאול למה חיבר המזמור זה על שמונה לא על פחות ולא על יתר כי במקומות אחרים שזוכר לחשבון שבעה או עשרה אינם דוקא אלא לסך חשבון כמו שביארנו במקומות אחרים, כי השבעה בעבור שבעה גלגלים שבהם שבעה ככבי לכת שמשמשים בעולם, וכן ימי העולם שבעה כי כן יצירת העולם בששה ימים ובשביעי שבת, וכן עשר לפי שהוא כל החשבון, אבל ח' לא נמצא בשום מקום שהוא לסך חשבון אלא שהוא חשבון דוקא אם כן למה כיון דוד לזה החשבון, והנראה בעיני כי לפי שהמזמור הזה כולו הולך על מצות וחקים ומשפטים והדומה להם וכולם בנויים על דרך שכל וחכמה והדרכים שבהם נקנית החכמה ומדות האדם הם שבעה, והם חמשה חושים שמדות האדם מיוחסים אליהם כי בארבעה החושים מבואר הוא כי בעינים יראה האדם בספר החכמה, ובאזניו ישמע מפי התלמידים, ובפה ידבר מה שלומד ומלמד לאחרים, ובידו יכתוב הספרים, ומה שצריך לבאר הוא חוש הריח, והוא מיוחס אל החכמה לפי שנקבי האף הקרובים אל שני חללי המוח שבהם כח הציור, ודרך הששי הוא הגדת המגידים והוא דבר שלא ידע באחד החושים אבל הוא דב ברור אצלו, הנה יגידו המגידים כי קונסטנטי"נה בעולם והוא לא הלך שם ולא ראה, אבל לפי שכל אשר היו שם מגידים עניינם ואין מכחיש ביניהם יתברר אצלו שהוא, וגם בדרכי החכמה יצטרך הגדת המגידים כי מדרכי החכמה יגלו בבוחן הנבראים, ואינם ידועים אצל כל אדם, אבל ישמעו מפי המגידים כענין שאמר האל לאיוב הידעת עת לדת יעלי סלע וחולל אילות תשמור וכן כל כיוצא בדברים שבחנו בדרכי החכמה בנבראים. והדרך שביעי ראיות שכל וידיעתו וזה הדרך חזק מכלם, ונשאר דרך אחד שאינו מדרכי החכמה ואין השכל מורה עליו אלא שהוא עמוד גדול, ויותר חזק לכל בעלי תורה והיא הקבלה שחייבין אנו להאמין בה על כל פנים, ובה יתאמת בנפשותינו ויתחזק בלבותינו כי משה רבינו ע"ה כתוב התורה מפי האל יתברך וחידוש העולם ומעשה בראשית, וענין האבות והאותות הגדולות אשר ראו אבותינו במצרים ובמדבר וקריעת ים סוף והירדן ומעמד הר סיני ועמידת חמה ולבנה ליהושע ושאר הנפלאות הכתובות ע"י הנביאים, אשר לא ראו עינינו ולא שמעו אזנינו ולא יורה עליהם השכל ולא נתנו לבחנן כי הגדות המגידים נתן לבחנן, אבל זה לא ניתן לבחון אלא יתאמת אצלינו מפי הספרים אשר הם ירושה מאבות דור אחר דור היתה הקבלה הזאת נכונה אצלינו ונתקעה בלבותינו כאילו ראו עינינו ושמעו אזנינו ויורה עלינו שכלינו ויותר, כי ההרגשות מכזבים לפעמים, וגם בשכלו יטעה אדם לפעמים כשאין דרכי המופת ברורים אצלינו, אבל הקבלה אשר היא ירושה מאבות דור אחר דור לא נמצא בה מכחיש בכל האומות, וגם כל הספרים שנכתבו בה ממזרח שמש עד מבואו לא יכחיש אחד את חבירו, לפיכך חיבר דוד ע"ה זה המזמור על שמנה אלפ"א בי"ת כנגד שמנה הדרכים שביארנו והנה זה מבואר, ונשוב לבאר הפסוקים אשר במזמור: אמר אשרי תמימי דרך. ומי הם האנשים שהם תמימי דרך שדרכם תמה ושלימה אותם שהולכים בתורת ה' כלומר שלומדים התורה כי לא יהיה דרכם שלם אם לא ילמדו התורה, כמו שאמרו אין בור ירא חטא ויש מפרשים ההולכים בדרך תורת ה', ודרך שזכר עומד במקום שנים כי דרך תורת ה' היא השלמה והתמה, ויש לפרש עוד כמו הפוך אשרי ההולכים בתורת ה' תמימי דרך כלומר הלומדים כשהם תמימי דרך שיעשו מעשה התמימות מלימודם כלומר שאינם עומדים על הקצוב אלא עושים לפנים משורת הדין:

פסוק ב

אשרי. שינצרו אותם וישמרו בעין לבם מעדותיו שיבינו וידעו בכל לבם לא בלב ולב כמו אותם שלומדים או עושים המצות כדי לקנות להם שם:

פסוק ג

אף. יש מפרשים אף כמו כל שכן אם ישמרו עדותיו והם מצות עשה כל שכן שישמרו שלא יפעלו עולה שהם מצות לא תעשה אלא הלכו בדרכיו, ויש לפרש עוד אף לא פעלו עולה שלא תזדמן לעולם דבר עבירה לידם אלא כל ימיהם בדרכיו הלכו כענין שנאמר בא ליטהר מסייעין אותו:

פסוק ד

צוית. למה צוית אותם לשמרם מאד שלא ישגא בהם אדם אלא כל לבו יהיה בהם:

פסוק ה

אחלי. תחנתי ובקשתי לפניך שיכונו דרכי לשמור חקיך כלומר שלא יטרידוני עסקי העולם כדי שאמצא לבי ועצמי פנוי לשמור חוקיך:

ואחלי. מענין ויחל משה והאל"ף נוספת:

פסוק ז

אודך. כי הם ילמדוני להודות לך ביושר לבב בלמדי והביני כי כולם משפטי צדקך:

פסוק ח

את. מאד. דבק עם אשמור כמו שאמר למעלה לשמור מאד כלומר בדעתי וברצוני לשמור מאד חקים בכל לבי ובכל כחי גם אתה אל תעזבני אלא עזרני בשמירתם, ואדוני אבי ז"ל פירש את חוקיך אשמור ואתה אל תעזבני עד שאגיעה לשומרם מאד:

פסוק ט

במה. באר בזה כי לא יהיה דרך האדם זך בלימוד לבד אלא במעשה שישמור כמו שלומד זהו לשמור כדבריך כי אם ילמוד ולא יעשה כלמודו איך זה אלא מכוער וזכר נער להודיע כי כמו שחייב אדם לחנוך הנער בלימוד כן צריך לחנכו מקטנותו במעשה שישמור לעשות מה שלומד אם יחל זה מנערותו וירגיל עצמו בזה, באמת יזכה אורחו בזה ולעולם יהיה זך כי אם יצא מדרך הנערות ויעשה מעשה זך וישר. כל שכן כשיהיה גדול ואם נאמר זה בנער שצריך לזכות ארחו כל שכן בגדול שיהיה תלמודו ומעשיו שוין:

פסוק י

בכל. כי אני כן עשיי כי נתעסקתי בלימוד התורה בעבור המעשה והמעשה לדרישת האל ולכוונת עבודתו לא לעשות לי שם בין בני אדם והואיל ואני דורש אותך בכל לבי ואתה יודע את לבבי אל תשגני ממצותיך, כלומר אל תשימני שוגה מהם אלא עזרני להבינם ולעשותם ואמר תשגני כיון שבידו לתת החכמה והבינה, אם כן הוא יתברך כשאינו נותן הבינה בלב המבקש אותה כאילו הוא משגה אותו:

פסוק יא

בלבי צפנתי. אני נזהר שלא אשכחנה אלא היא צפונה בלבי:

למען לא אחטא לך. כי השוכח יחטא במצוה:

פסוק יב

ברוך. אני מברך ומודה לך על שלמדתני ומבקש מלפניך שתלמדני עוד:

פסוק יג

בשפתי. לפי שאמר בלבי אמר אע"פ שצפנתיה בלבי לא הנחתי אותם מלספרם בפי להרגיל עצמי בהם ללמדם לאחרים:

פסוק יד

עדותיך. הוי"ו נקראת כן הוא בשמונה אותיות באל"פא בי"ת זאת, וסימן בד"ה מנפצ"ר, עדותיך בוי"ו נעה, אמר אני שמח כשאני מבין בדרך עדותיך ואני רואה בהן חכמות נפלאות ודברי' ישרים וצדיקים ואני שמח בהן כאדם ששמח על כל הון שימצא:

פסוק טו

בפיקודיך. כשאני מתבונן בהם אני משתעשע בהם לפיכך לא אשכחם כי הם לי לששון ולשמחת לבב:

פסוק יז

גמול על עבדך. גמילות חסד זה עשה עמי שאחיה ולא אשאל החיים לתענוגי העולם אלא כדי שאשמרה דבריך:

פסוק יט

גר אנכי. כי האדם דומה בזה העולם כגר שאין לו מעמד במקום כן האדם יסע מזה העולם כי אין לו מעמד וקיום בו, לפיכך צריך שלא תסתר ממני מצותיך כי לא אדע יום נסעי:

פסוק כ

גרסה. נשברה נפשי מרוב תאוה אל משפטיך ללמדם אפילו בעת שאני עסוק בעולם לבי הומה עליהם:

גרסה. מעניין גרש כרמל:

לתאבה. מקור עניין תאוה וחשק:

פסוק כא

גערת. עבר במקום עתיד והגערה שאינה קשורה עם הבי"ת היא לשון השחתה. אמר תגער הזדים הארורים שהם שוגים ממצותיך וקראם שוגים כי הם זדים בביטול הלימוד ושוגים מן המצות מפני שאינם יודעים, ולפי שזכר כי בכל עת הוא תאב אל המשפטים אמר כן אני תאב והם אינם תאבים אלא בטלים מתעסקים בהבלי העולם או יושבי קרנות ואין להם חפץ בלימוד, לפיכך לא ידעו משפט האל והם שוגים בהם ועוברים עליהם: ואמר ממצותיך. ולא אמר במצותיך, כי בשגגתם הם יוצאים מן המצות:

פסוק כב

גל מעלי. אותם הזדים מחרפים ומבזים אותי לפי שנצרתי עדותיך ואתה גלה אותה חרפה מעלי והעבר אותם שיבושו מהרה ואשמח אני:

פסוק כג

גם ישבו שרים. וגדולים שאינם חפצים בתורה יושבים בקרנות ומדברים בי דרך גנאי ואני אינני חושש להם ואשיח בחוקיך כי אני עבדך ועושה מצותיך כעבד מחות אדוניו. ואר בלשן נפעל נדברו. לפי שהדיבור בלשון נפעל רוצה לומר התמדת הדיבור:

פסוק כד

גם עדותיך: הם שעשועי, ואנשי עצתי וחבירי, לא השרים:

פסוק כה

דבקה. כשהייתי בורח מפני אבשלום כאלו נפשי דבקה לעפר ע"כ היה מתחנן לאל יתברך ואומר חייני כדבריך שהבטחתני ע"י נתן הנביא:

פסוק כו

דרכי. כלומר חפצי ועניני ודרכי שהייתי רוצה לעשות כמה פעמים הייתי מספר אותם לפניך כמו שאמר וישאל דוד בה':

ותעני. כמה פעמים עניתני במה שהייתי שואל מלפניך כי ענני במה שאני שואל מלפניך שתלמדני חוקיך שהם נסתרים ולא יבינם אלא חכם, ואתה למדני אותם שתתן לי לב מבין את הסודות באמת:

פסוק כח

דלפה. נתכה נפשי מרוב יגון שיש לי או פי' דלפה דמעה:

קיימני כדבריך. קיימני במלכותי כדברך שאמרת לי על ידי נתן הנביא:

פסוק כט

דרך שקר. לא תזדמן לפני ועזרני להסיר אותם ממני:

ותורתך חנני. שתתן לי לב להבינה ולהתעסק בה:

פסוק ל

דרך אמונה. הפך דרך שקר כלומר אותה בחרתי, וכן משפטיך שויתי:

פסוק לא

דבקתי. וכיון שדבקתי בהם ללמדם תמיד אל תביישני מהם שלא אבינם ולא אבוא על תכונתם כי זה יהיה לי בושת אם לא אבינם על הנכונה כיון שאני מתעסק בם תמיד:

פסוק לב

דרך. כל כך תרחיב לבי עד שארוץ בדרכם בלא עיכוב:

פסוק לג

ואצרנה עקב. הכינוי על הדרך, ופירוש עקב שכר שתודיעני דרך חוקיך זה יהיה שאצור אום ולפי דעתי לפי שהעקב לסוף הגוף אמרו לסוף הדבר עקב בעבור שהשכר סוף המעשה ופירוש ואצרנה עקב עד סוף ימי כלומר כל ימי חיי אצרנה:

פסוק לד

הבינני. לא לעשות לי שם אלא בכל חפצי ורצוני מאהבתי לעשות מצותיך:

פסוק לה

הדריכני. שתפתח לבי אליו ולא אשגה בו כאדם שיודע הדרך שילך בה בכל עת שירצה:

פסוק לו

ואל אל בצע. ולא יהא לבי להוט לקבץ ממון אלא בכל לבבי יהיה על עדותיך:

בצע. ענינו אהבת ממון:

פסוק לז

העבר. הבקשה הזאת לעזרו על קיום המצות:

מראות שוא. שלא יתור אחר עיניו:

בדרכך. חסר יו"ד הרבים מהמכתב: ואמר חיני. אחרי כי החטא ימית האדם:

פסוק לח

הקם. מה שהבטחתני להקים המלכות לבני אחרי:

אשר ליראתך. אשר יהיו דבקים ליראתך:

פסוק לט

העבר חרפתי. לפי שאמר בפסוק שלפני זה להקים ההבטחה לבניו אחריו, בקש שלא יהיה לשטן לו אותו העון שהוא חרפתו לבניו ואע"פ שאמר לו גם ה' העביר חטאתך מכל מקום בקש מהאל ית' שיעבירו גם מבניו:

כי משפטיך טובים. הם אך לא תשפוט את האדם כפי עונשו הראוי לו:

פסוק מ

הנה. אף על פי שחטאתי אני תואב לפיקודיך לפיכך בצדקתך חייני כלומר האריך חיי כדי שאקיים המצות:

פסוק מא

חסדך ה'. חסר יו"ד הרבים מהמכתב, אמר תשועתך וחסדיך יבאו לי כמו שהבטחתני:

פסוק מב

חורפי. שהיה אומר אין ישועתה לו:

כי בטחתי בדבריך. שתקיימנו לי:

פסוק מג

ואל תצל מפי. כענין וינצלו את מצרים:

עד מאד. אני מבקש מאתך שלא תצל מפי אלא הרגל את פי לדבר האמת כי אם לא תעשה זה יהיה כאילו אתה הצלתו ממני כי בידך לעזרני ולפתוח את פי לטובה:

כי למשפטיך. שהם אמת יחלתי לך שתודיעם ותלמדם לי:

פסוק מד

ואשמרה. כאשר יהיו מורגלים בפי אזכרה תמיד ואשמרה לעשותם לעולם ועד כלומר כל ימי היותי: או פי' לעולם ועד. לעולם הבא כלומר אני אשמור התורה תמיד בעולם הזה והיא תהיה שמורה לי לעולם הבא:

פסוק מה

ואתהלכה. אחר שתעזרני בלימוד התורה לא יצר צעדי בדרכה ואתהלך בדרך רחבה כי אני דורש פקודיך תמיד ולכן אמצאם בעזרתך:

פסוק מו

ואדברה. כאשר תעזרני להגיע אל האמת אז אדבר בהם נגד מלכים כי הם עסוקים בעניני מלכותם וכשיראוני עוסק בתורה ידברו בי ויחשבו להשיב דבר כנגדי ואני אשיבם וידעתי כי לא אבוש כי אנצחם במענה:

פסוק מז

ואשתעשע. אף כשאשב יחידי בם אשתעשע יותר מחברים אחרים, כי אהבתי אותם:

פסוק מח

ואשא כפי. ארים ידי וארגיל לבי לעשות המצות וארגיל פי לשיח בהם:

פסוק מט

זכר דבר. ההבטחה שהבטחתני:

יחלתני. עובר לשלישי אמרת לי שאוחיל לך:

פסוק נ

בעניי. כשהייתי גולה לא היו לי חיים כי הייתי מת מיגון לולי אמרתך והבטחתך חייתני:

פסוק נא

הליצוני עד מאד. דברו בי והתלוצצו בי על עסקי תמיד בתורה, ועם כל זה מתורתך לא נטיתי:

פסוק נב

זכרתי. כשאני בעניי זכרתי משפטיך שהבאת על אנשים טובים בשנים שעברו ואחר כך היית מביא עליהם טובה רבה, ובזה אתנחם כי ידעתי כי אם הבאת עלי עתה משפטיך עוד תביא עלי טובה:

פסוק נג

זלעפה. רעדה אחזתני מרשעים שהם עוברי תורתך מה יהיה סופם וכל גופי רועד בראותי שלותם:

פסוק נד

מגורי. במקומות שהייתי גולה ומתנודד בהם תחת העצבון שהיה לי מהרשעים בזכרי חוקיך היו לי זמירות והייתי משתעשע בהם:

פסוק נה

זכרתי. כשאני מתבודד בלילה משנתי אני זוכר שמך ויחודך ומחשב בו, וידעתי כי שמירת העבירה היא סולם גדול לעלות בו אל ידיעת שמך לפיכך ואשמרה תורתך:

פסוק נו

זאת. הידיעה וההשגחה היתה לי מתנה מאתך בעבור כי פקודיך נצרתי כמו שאמרו שכר מצוה מצוה:

פסוק נז

חלקי. כשבחרו אחרים לחלקם הממון והנאת העה"ז אני אמרתי חלקי ה' ואין לי אלא לשמור דבריך:

פסוק נח

כאמרתך. שאמרת וחנותי את אשר אחון:

פסוק נט

חשבתי. שכר עבירה כנגד הפסדה וראיתי כי הפסדה גדול, ואשיבה רגלי אל עדותיך, או פירש חשבתי דרכי העולם ולא אמצא דרך טוב כמו דרך עדותיך לפיכך סרתי מדרכי העולם והלכתי בדרך עדותיך:

פסוק ס

חשתי. מהיר וזריז הייתי במצות ולא התעצלתי בהם:

פסוק סא

עודני. שללוני מן יאכל עד, כלומר כאילו שללו נפשי מרוב חבלים שנתנו בי ועם כל זה תורתי לא שכחתי:

פסוק סב

חצות לילה. אעור משנתי ואקום ממטתי להודות לך על המשפטים שנתת לי כי הם צדיקים ואחבר הענין זה מזמורים שאודה לך בהם בקומי:

פסוק סג

חבר אני. הרשעים אני שונא אבל יריאך ושומרי פקודיך אני אוהב עד שנעשיתי להם חבר וריע:

פסוק סד

חסדך. כי כל הנבראים עומדים בחסדך שתעשה עמהם והחסד שתעשה עמי שתתן לי לב להבינם:

פסוק סה

טוב עשית עם עבדך. הדלי"ת בשו"א עם האתנחתא שלא כמנהג:

דברך. טעמו דבק עם טוב עשית:

וה'. קריאה, כלומר מה שהבטחתני עשית עמי ה':

פסוק סו

טוב טעם. שנטעמי התורה ומצות והם למדני:

כי, האמנתי בהם שאתה צויתם ושהם משפטי צדקך:

פסוק סז

אענה. כמו ויען איוב, וענית ואמרת כלומר טרם שהייתי מתעסק בלימוד הייתי שוגג פעמים בשמירת המצות אבל אחר ששבתי להתעסק בלימוד אמרתך שמרתי:

פסוק סח

טוב אתה ומטיב. טוב אתה והטובה תבא לי מאתך, ומטיב עמי שתלמדני חקיך:

פסוק סט

טפלו חברו עלי שקר. לומר שאין תוכו כברו ואתה ידעת שבכל לב אצור פיקודיך:

פסוק ע

טפש. השמן לבם שלא יוכלו להבין תורתך אבל אני שעשעתי בתורתך בהביני אותם:

תוכן העניינים

רד"ק על תהילים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה