רד"ק על תהילים· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק פ
פסוק א
למנצח עדות. האמת הוא כמו שכתבנו כי פתיחת המזמורים הם על ענייני הניגון לא נודע היום אצלינו וזה המזמור נאמר על זה הגלות:
פסוק ב
רועה. מעת שנחלקה מלכות ישראל נקרא ישראל יוסף ואפרים כי הוא הבכור במקום ראובן, ואמר יעקב יקרא בהם שמי כלומר יקרא ישראל בשם יוסף כמו שנקרא בשמי ישראל, ואחר שזכר יוסף ואפרים ומנשה שהם בני יוסף כאילו זכר בנימין שהוא בן רחל ובניה עיקר ישראל, ואמר אתה שהיית רועה ישראל ונוהג אותם כצאן האזינה תפילת ישראל עמך בגלות, וכמו שהיית יושב הכרובים לאהבת ישראל להועד שם כבודך אליהם כן תופיע בכבודך כמאז אליהם:
פסוק ג
לפני. ולכה לישועתה לנו, תלך לפנינו להושיענו:
פסוק ד
אלהים השיבנו. כלומר הכון לבבינו אליך:
והאר פניך. כי בעת הקצף הוא מסתיר פנים ובעת רצון הוא מאיר פנים ומשגיח לטובה:
פסוק ה
ה' אלהים. חסר הנסמך כאילו אמר אלהים אלהי צבאות:
עשנת. כמו יעשן:
פסוק ו
האכלתם. כלומר כמו שהמאכל והמשקה חק האדם תמיד בלילה וביום כך הדמעה חוק תמיד הוא:
בדמעות שליש. יש מפרשים כי על גלות בבל אמר שהיה שבעים שנה שהוא שליש מגלות מצרים שהיה מאתים ועשר שנה ויתכן לפרש כי על גלות שלישי נאמר:
פסוק ז
מדון. שהם מריבים עמנו תמיד:
ילעגו למו. להם לעצמם או בזו לאל יתברך כלומר ילעגו לך ויאמרו שלא תוכל להושיענו:
פסוק ח
אלהים. פירשנוהו ואמר זה הפסוק שלשה פעמים כדרך המתפלל לכפול דבריו לחזק התחינה אבל בכל אחד יש שינוי מעט:
פסוק ט
גפן. המשיל כנסת ישראל לגפן:
תסיע תגרש. עתיד במקום עבר וכמוהו רבים, ואמר לשון נסיעה על הגפן כמו ויסע כעץ תקותו:
פסוק י
פנית. שלא עמד איש בפניהם:
ותשרש. מבנין פעול הדגוש עקירת השורש כמו ובכל תבואתי תשרש:
פסוק יא
כסו הרים צלה. כמו בצילה:
וענפיה ארזי אל. כמו הארזים הגבוהים מאד לפיכך קראם ארזי אל, כי כל דבר שרוצה להגדילו סומך אותו לאל:
פסוק יב
תשלח. כל כך גדלה עד ששלחה קציריה עד ים:
והקצירים. הם הענפים הקשים:
ויונקותיה. הם הענפים הרכים בני שנתם, ופירושו עד ים פלשתים והוא אורך ארץ ישראל:
ואל נהר. פרת והוא רחבה של א"י:
פסוק יג
למה. סילקת שמירתך מהם:
וארוה. ולקטוה עוברי דרך:
פסוק יד
יכרסמנה. ענין כריתה:
חזיר מיער. עי"ן תלויה ויש בו דרש:
וזיז שדי. כמו שדה:
וזיז שדי. כלל לחיות המדבר וחזיר וזיז משל על עובדי כו"ם וגם אוכלים את ישראל בכל פה. ובדרש וזיז שדי אמר רבי יהודה בר סימון הזיז הזה עוף גדול הוא ובשעה שפורש כנפיו מכסה גלגל חמה הדא הוא דכתיב המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן, ולמה נקרא שמו זיז שיש בו מכל מיני טעמים מזה ומזה:
פסוק טו
אלהים. פירשנוהו שהוא חסר הנסמך כי צבאות אינו שם תואר לאל יתברך והעד מקום הסמיכות ה' אלהי הצבאות ופירושו אלהי עולם צבאות מעלה כלומר כי במצותיו הולכים ומושלים בעולם והוא אלהיהם, לא כדברי האומרים שהם אלהים:
שוב נא. שוב עתה אלינו וראה בלחצינו:
הבט משמים. כלומר אף על פי שאתה גבוה ונישא ואנחנו שפלים הבט אלינו:
ופקוד גפן זאת. שלא ירמסוה עוד זולתך:
פסוק טז
וכנה. לפי מקומו נטיעה ויש אומרים כי הוא כמו וגינה בגימ"ל כי הכ"ף והגימ"ל ממוצא אחד: ויש לפרש כנה. כממו מכון והדגוש תמורת הנח והיא ירושלים או בית המקדש:
על בן. ענף:
אמצתה לך. כי כבר אמצת אותה לך ועתה נטשתה אותה:
בן. לשון נקבה כמו בן פורת יוסף או טעמו לבנה שזכר:
פסוק יז
שרופה כסוחה. כרותה:
מגערת פניך יאבדו. ישראל שהוא הגפן הם אובדים מגערת פניך:
אבדו. כלומר שהסתרת פניך מהם וגערת בם:
פסוק יח
תהי ידך. להגן:
על איש ימינך. ישראל כי בימינך ובזרועך הגדול קניתם מבית עבדים:
על בן אדם. כפל דבר:
אמצת לך. שאמצת אותו לך שהיה עמך ואתה לו לאלהים:
פסוק יט
ולא. לא נשוב אחור ממך, כלומר מעבודתך:
תחיינו. מתמותת הגלות:
ובשמך נקרא. ואתה גואלינו:
פסוק כ
האר פניך. כנגד מגערת פניך שזכר: