רד"ק על תהילים· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק נד
פסוק ב
הזיפים. אנשי זיף והוא מקום בגבול אנשי בני יהודה:
פסוק ג
אלהים בשמך. בשמך אשר קראתי הושיעני:
ובגבורתך. אשר בטחתי בה ואני יחיד והם רבים בה:
תדינני. כלומר שתקח נקמתי מהם:
פסוק ד
תפלתי. ואמרי פי כפל דבר או פי' תפלתי בלב ואמרי פי בלשון:
פסוק ה
כי זרים. זרים ועריצים כפל ענין במלות שונות:
קמו עלי ובקשו נפשי כי כן המנהג:
זרים. נכרים שונאי דוד:
ועריצים. הזיפים:
לא שמו אלהים לנגדם. שלא פחדו ממנו שישלם להם גמולם:
פסוק ו
עוזר. ולא יוכלו להרע לי ברכילותם:
אדני. שהוא אדון על הכל הוא יהיה:
בסומכי נפשי. כלומר בעזרת סמכי נפשי מישראל:
פסוק ז
ישיב כתיב ישוב, מן הקל והוא פועל עומד טעמו על הרע, וקרי ישיב מן הפעיל וטעמו על האל ית' והענין אחד:
הרע. שהם עושים לי ישיב להם שהם שוררי ומביטים את מקומי אשר תהיה רגלי שם ויגידו לשאול:
באמתך הצמיתם. כי דברך אמת להמליכני והם מבקשים לטרדני מן העולם:
פסוק ח
בנדבה. כאשר תצמיתם אזבחה לך ברוח נדיבה וטובה ואז שמך אודה כי טוב ואומר:
פסוק ט
ראתה עיני. מה שחפצתי: