אור ברסלב

רד"ק על תהילים· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]

פרק יב

פרק יא

פסוק א

למנצח על השמינית מזמור לדוד: כבר פרשתי טעם על השמינית (תהלים ד); וזה המזמור נאמר ברוח הקדש על העתיד על דור שהיו מתגברים הרשעים על העניים ואמר:

פסוק ב

הושיעה יהוה כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם: כלומר: החסידים ואנשי האמונה גמרו ופסו, ורוב אנשי הדור הזה הם רשעים, ויערימו סוד על העניים והחלושים; לפיכך צריך תשועת יי' להושיעם מידם.

פסוק ג

שוא ידברו איש את רעהו כי יאמרו בפיהם מה שאין בלבם; וזהו שוא.

שפת חלקות חלקות שם; ואם יהיה תאר יהיה חסר המתואר: אמרות חלקות.

בלב ולב ידברו: שמראים עצמם בדבריהם בלב אחד לטובה, ולבם לרעה.

פסוק ד

יכרת יהוה כל שפתי חלקות דרך נבואה או פתלה.

לשון מדברת גדלות: גדלות: דברות גדולות, או גבוהות; וכן כעדר הקצובות (שיר ד ב); מאכלו בראה (חבקוק א טז), והדומים להם.

פסוק ה

אשר אמרו לשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו: ללשננו בעבור לשננו, כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ יג).

פסוק ו

משד עניים שאני רואה,

מאנקת אביונים שאני שומע,

עתה אקום יאמר יהוה להושיעם; ויאמר יי' הוא דרך נבואה

אשית בישע יפיח לו: אשית העניים בישע מאשר יפיח להם, כלומר: אושיעם מאשר יציבו להם פחים ללכדם; וכן יפיחו קריה (משלי כט ח) יציבו פח.

פסוק ז

אמרות יהוה אמרות טהרות ואם תאמרו כי מה שיאמר יי' לא יקום; לא כן, כי אמרות יי' אמרות טהורות, אין בהן סיג, כי כלן אמת, והן כמו

כסף צרוף בעליל לארץ וככסף שהוא

מזקק שבעתים: ופרוש בעליל לארץ כמו בעל הארץ, ופרושו: אדון הארץ, והבי"ת שרש והוא כפול למ"ד הפעל בשקל סגריר וכלומר: האמרות האלה הן ככסף צרוף מאדון כל הארץ. ולמ"ד לארץ כלמ"ד הרגו לאבנר (שמואל ב ג ל); השלשי לאבשלום (דברים הימים א ג ב), או תהיה במקום ה"א הידיעה. ויש מפרשים (תרשום ורש"י) בעליל הבי"ת שמוש, ופרושו: עליון ומשובח, כלומר: ככסף צרוף במשובח שבעפר שעושין ממנו הכור. ורבותינו, זכרם לברכה, פרשו, (משנת ראש השנה א ה) עליל מקום הנראה והנגלה, באמרם: בין שנראה בעליל. ואמרו (שם בבלי כא ב): מאי משמע דהאי עליל לישנא דגלוי הוא? דכתיב בעליל לארץ. ופרוש שבעתים פעמים רבות כפולות; כי מספר שבע ושבעה יבא בענין מספר רב, כמו שבע כחטאתיכם (ויקרא כו כא); שבע יפול צדיק וקם (משלי כד טז) שבעה עינים (זכריה ג ט). וכן שבעתים פעמים רבות כפולות; וכן שבעתים יקם (בראשית ד טו).

פסוק ח

אתה יהוה תשמרם תשמור העניים. ואמר

תצרנו לשון יחיד על כל עני ועני, במקום שיהיה שם בין העושקים.

מן הדור זו מזה הדור, שהם רשעים, תשמרם

לעולם: בכל דור ודור.

פסוק ט

סביב רשעים יתהלכון כי הרשעים יתהלכון סביב לצדיקים להרע להם, לפיכך צריך שתשמרם מהם.

כרום זלות לבני אדם: כשיתרוממו הרשעים הוא זלות ושפלות לבני אדם; על דרך ובמשל רשע יאנח עם (משלי כט ב). וזלות הפך הכבוד; והזי"ן בקבו"ץ שפתים.

תוכן העניינים

רד"ק על תהילים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה