רד"ק על מלכים ב'· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ה · פסוק כו
לא לבי הלך. בתמיה כלומר כי לבי ומחשבתי היה עמך בלכתך וידעתי מה שהלכת ועשית:
העת. פתח הה"א והיא לתמיה כלומר אם עת שהלכת לקחת לא ידעתי:
וזיתים וכרמים. כתרגומו וחשיבתא בלבך למקני זיתין וכרמין ועאן ותורין וגו' כלומר חשבת מן הכסף לקנות לך כל זה: