רד"ק על ישעיהו· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק מט · פסוק יט
כי חרבותיך ושוממותיך. שאת דואגת עליהם לא תדאגי עוד:
כי עתה תצרי מיושב. כל החרבות והשוממות יהיו מיושבות עד שתצרי מרוב יושבים:
תצרי. תדחקי:
ורחקו מבלעיך. משחיתיך ירחקו בקצה הארץ שלא יבא עוד בגבוליך משחית: