רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק מט · פסוק כח
כָּל־אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר. אָמַר זֶה לְפִי שֶׁיּוֹסֵף הָיָה שְׁנֵי שְׁבָטִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר בַּחֲלֻקַּת הָאָרֶץ, כִּי לֵוִי לֹא נָטַל חֵלֶק בָּאָרֶץ; וְהִנֵּה שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים.
וְזֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם. זֹאת הָעֲתִידָה אוֹ הַנְּבוּאָה.
וַיְבָרֶךְ אוֹתָם. וּכְשֶׁכִּלָּה דְּבָרָיו בְּמַה שֶּׁיִּקְרָא אוֹתָם, בֵּרַךְ אוֹתָם, וְלֹא זָכַר הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם, אֶלָּא אָמַר אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בְּרָכָה הָעֲתִידָה לָבֹא עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בֵּרַךְ אֹתָם.
איש אשר כברכתו, ברכה העתידה לבא על כל אחד ואחד ברך אותם: