רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק מט · פסוק ה
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים. אַחִים הָיוּ בְּמַעֲשֵׂה דִּינָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב אֲחֵי דִינָה״ (בראשית לד:כה).
כְּלֵי חָמָס. חַרְבוֹתָם הָיוּ כְּלֵי חָמָס, כִּי שֶׁלֹּא בְּדִין הָרְגוּ כָּל אַנְשֵׁי שְׁכֶם, אִם שְׁכֶם חָטָא מָה חָטְאוּ כֻּלָּם. וְשָׂמוּ אוֹתִי וְאֶת בֵּיתִי בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה, לוּלֵי רַחֲמֵי הָאֵל שֶׁהָיָה חִתָּתוֹ עַל הַגּוֹיִם.
מְכֵרֹתֵיהֶם. כְּמוֹ בִּמְכֵרֹתֵיהֶם, כְּלוֹמַר בְּאֶרֶץ מְגוּרֹתָם שֶׁהָיָה עִמָּהֶם בְּשָׁלוֹם וְהָיוּ גָּרִים עִמָּהֶם וְהָרְגוּ אוֹתָם, זֶהוּ חָמָס, כִּי לֹא הָיוּ אַנְשֵׁי מִלְחַמְתָּם. וְכֵן ״בְּאֶרֶץ מְכֻרוֹתַיִךְ״ (יחזקאל כא:לה), וְכֵן תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס ״בְּאַרְעָא תּוֹתָבוֹתְהוֹן״. וּבִילַמְּדֵנוּ מְפָרֵשׁ שֶׁקּוֹרִין לַחֶרֶב מַכִּירִין.