רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק מח · פסוק ד
הִנְנִי מַפְרְךָ. כְּבָר פֵּרַשְׁנוּ בְּפָרָשַׁת וַיִּשְׁלַח; וּפָתַח לוֹ הַדְּבָרִים כֵּן בַּעֲבוּר נַחֲלַת הָאָרֶץ, כְּלוֹמַר הָאֵל בֵּרַךְ אוֹתִי וְאָמַר לִי שֶׁיִּתֵּן לִי וּלְזַרְעִי אַחֲרַי אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, וְאַחַר שֶׁאַתֶּם וּבְנֵיכֶם תִּנְחֲלוּ אוֹתָהּ, מִמֶּנָּה אֲנִי מַנְחִיל אוֹתָהּ, וְלָכֵן שְׁנֵי בָנֶיךָ יִקְחוּ שְׁנֵי חֲלָקִים כְּמוֹ רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן כְּאִלּוּ הָיוּ בָנֶיךָ אֵלֶּה בָּנָי.