רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק מו · פסוק כט
וַיֵּרָא אֵלָיו. פֵּרֵשׁ אֲדֹנִי אֲבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִרְאָה אֵלָיו מֵרָחוֹק, שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ: זֶה יוֹסֵף הַבָּא לִקְרָאתְךָ, עַד גִּשְׁתּוֹ אֵלָיו, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה לוֹ בְּפֶתַע פִּתְאֹם.
וַיִּפֹּל עַל־צַוָּארָיו. בְּגִשְׁתּוֹ אֵלָיו נָפַל עַל צַוְּארֵי אָבִיו וּבָכָה.
וּפֵרוּשׁ עוֹד יוֹתֵר, כְּמוֹ ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלָיו עוֹד״ (שמות ד:ו), כְּלוֹמַר פַּעַם אַחַר פַּעַם, כִּי כְּשֶׁהָיָה בּוֹכֶה וְעָמַד, הָיָה חוֹזֵר עוֹד לִבְכּוֹת. אֲבָל יַעֲקֹב לֹא בָּכָה עַל צַוְּארֵי יוֹסֵף, אֲבָל בָּכָה בֶּאֱמֶת, אֶלָּא שֶׁלֹּא נָפַל עַל צַוְּארֵי יוֹסֵף לִבְכּוֹת עַל צַוָּארָיו. וְיֵשׁ דְּרָשׁ (מסכתא דרך ארץ) כִּי יַעֲקֹב הָיָה קוֹרֵא שְׁמַע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, לְפִיכָךְ לֹא בָּכָה יַעֲקֹב עַל צַוָּארָיו.