רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק מה · פסוק כז
וַתְּחִי. רוּחוֹ שֶׁהָיְתָה כְּמוֹ מֵתָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַיָּפָג לִבּוֹ״ (בראשית מה:כו). וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (אבות דרבי נתן סוף פרק ל) כִּי זֶה רוּחַ נְבוּאָה שֶׁפָּרְשָׁה מִמֶּנּוּ מִיּוֹם שֶׁיָּצָא יוֹסֵף, כִּי אֵין רוּחַ נְבוּאָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע בִּבְשׂוֹרַת בְּנוֹ חָזְרָה אֵלָיו רוּחַ נְבוּאָה, זֶהוּ שֶׁאָמַר וַתְּחִי. וְזֶהוּ שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ בִּנְבוּאָה בִּדְבַר יוֹסֵף כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים, לְפִי שֶׁהָיָה אָבֵל וְנֶעֱצָב, וְכֵיוָן שֶׁאֵין הָרוּחַ פָּנוּי מֵעִסְקֵי חֹמְרִי לֹא יִדְבַּק בּוֹ הַשֵּׂכֶל, כִּי לֹא יִדְבַּק אֶלָּא בַּדּוֹמֶה לוֹ, וּבִבְאֵר שֶׁבַע נִגְלָה אֵלָיו אֱלֹהִים בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה (בראשית מו:ב) אַחַר שֶׁשָּׁבָה אֵלָיו רוּחַ נְבוּאָה.