רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק מד · פסוק ל
וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ. מֵרֹב אַהֲבָה, וְאִם לֹא יָשׁוּב הַנַּעַר אִתָּנוּ תֵּצֵא נַפְשׁוֹ וְתִהְיֶה הָאַשְׁמָה רַבָּה עָלֵינוּ וְעָלֶיךָ שֶׁסִּבַּבְתָּ אֶת מִיתָתוֹ. וְאִם תֹּאמַר כִּי חָטָא לְךָ, וַהֲלֹא אַתָּה אָמַרְתָּ ״וְאָשִׂימָה עֵינִי״ (בראשית מד:כא), וְאַיֵּה הַשָּׂמַת עַיִן? אִם לֹא חָטָא לְךָ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַשָּׂמַת עַיִן, אֲבָל אִם חָטָא לְךָ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, כִּי הוּא לֹא לְקָחוֹ, אֲבָל אַחַר שֶׁנִּמְצָא בְּאַמְתַּחְתּוֹ לֹא נוּכַל לְכַחֵשׁ, וְאִם תִּשָּׂא עֲוֹנוֹ זוֹ הִיא תְּשׂוּמַת עַיִן. וְאִם תֹּאמַר לָמָּה אֲדַבֵּר אֲנִי עָלָיו יוֹתֵר מֵאֶחָי.