רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק מב · פסוק ד
וְאֶת־בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף. שֶׁהָיָה אָחִיו מֵאָב וּמֵאֵם. וּבַעֲבוּר מַה שֶּׁקָּרָה לְיוֹסֵף יָרֵא יַעֲקֹב מִלְּשָׁלְחוֹ בַּדֶּרֶךְ פֶּן־יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן.
אָסוֹן. בִּידֵי אָדָם אוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּידֵי אָדָם צִנִּים פַּחִים (כתובות ל), בִּידֵי שָׁמַיִם אַרְיֵה וְגַנָּבֵי. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִצִּנִּים פַּחִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם״ (משלי כב:ה). וְיֵשׁ לָנוּ לִשְׁאֹל לָמָּה פָּחַד יַעֲקֹב מֵאָסוֹן שֶׁיִּקְרָאֶנּוּ בַּדֶּרֶךְ יוֹתֵר מִבַּבַּיִת? וְיֵשׁ לוֹמַר כִּי הַדֶּרֶךְ מָצוּי לִפְגָעִים יוֹתֵר מֵהַבַּיִת, כִּי אַרְיֵה וְגַנָּבֵי מְצוּיִים בַּדֶּרֶךְ וְלֹא בָּעִיר, וּמִצִּנִּים פַּחִים יוּכַל אָדָם לִשְׁמֹר עַצְמוֹ בָּעִיר יוֹתֵר מִן הַדֶּרֶךְ, וְעוֹד כִּי אֵינוֹ מָצוּי בָּעִיר כְּמוֹ בַּדֶּרֶךְ, וַאֲפִלּוּ מִמִּיתָה שֶׁהוּא בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁתּוּכַל לָבוֹא בָּעִיר כְּמוֹ בַּדֶּרֶךְ, הַדֶּרֶךְ הוּא מְקוֹם סַכָּנָה יוֹתֵר לָזֶה וְלָזֶה. וְיֵשׁ לוֹ לְאָדָם לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מִמְּקוֹם סַכָּנָה וַאֲפִלּוּ הַצַּדִּיק, וְלֹא יִשָּׁעֵן בְּצִדְקוֹ שֶׁמָּא עוֹשִׂין לוֹ נֵס שֶׁמָּא לֹא יַעֲשׂוּ, וְאִם יַעֲשׂוּ מְנַכִּין לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו, וּמָצְאוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בָּזֶה סֶמֶךְ, דִּכְתִיב ״לֹא תְנַסּוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ (דברים ו:טז). וְכֵן מָצִינוּ בִּשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא שֶׁאָמַר ״אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי״ (שמואל א טז:ב), וּמִפְּנֵי זֶה פָּחַד יַעֲקֹב לְשָׁלְחוֹ בַּדֶּרֶךְ.