רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לח · פסוק כא
וַיִּשְׁאַל... אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ. הַמָּבוֹי שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת שָׁם, כִּי בֶּאֱמֶת שָׁאַל אוֹתָהּ יְהוּדָה בְּאֵיזֶה מָבוֹי מִן הָעִיר הִיא יוֹשֶׁבֶת כְּדֵי שֶׁיִּקַּח עֵרָבוֹנוֹ מִיָּדָהּ בְּשָׁלְחוֹ גְּדִי הָעִזִּים, וְהִיא אָמְרָה לוֹ בְּמָבוֹי כָּךְ וְכָךְ. וְכַאֲשֶׁר הָלַךְ הָעֲדֻלָּמִי לְבַקְּשָׁהּ בְּאוֹתוֹ מָבוֹי שֶׁאָמַר לוֹ יְהוּדָה וְלֹא רָאָה בְּאוֹתוֹ מָבוֹי קְדֵשָׁה, שָׁאַל לְאַנְשֵׁי הַמָּבוֹי: הַקְּדֵשָׁה שֶׁהָיְתָה תְּמוֹל בָעֵינַיִם עַל־הַדָּרֶךְ שֶׁאָמְרָה שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, אִם יָדְעוּ אַיֵּה הִיא, וְהֵם אָמְרוּ לוֹ: לֹא־הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה בָּזֶה, בָּזֶה הַמָּקוֹם, כְּמוֹ ״נָסְעוּ מִזֶּה״ (בראשית לז:יז), מִזֶּה הַמָּקוֹם.