רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לח · פסוק טו
וַיִּרְאֶהָ... כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ. וְלֹא הִכִּירָהּ, בַּעֲבוּר זֶה חֲשָׁבָהּ לְזוֹנָה כֵּיוָן שֶׁיָּשְׁבָה בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים יְחִידָה. אָמַר: אֵין זוֹ אֶלָּא זוֹנָה, שֶׁאִם לֹא כִסְּתָה פָּנֶיהָ הָיָה מַכִּירָהּ שֶׁהִיא כַלָּתוֹ וְלֹא יִשְׁכַּב עִמָּהּ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה י:) שֶׁכִּסְּתָה פָּנֶיהָ בְּבֵית חָמִיהָ וְהָיְתָה צְנוּעָה בְּיוֹתֵר, וְעַתָּה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים לֹא עָלָה עַל לִבּוֹ, לְפִיכָךְ חֲשָׁבָהּ לְזוֹנָה.