רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לח · פסוק א
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה. אַחַר שֶׁנִּמְכַּר יוֹסֵף. וּבְאָמְרוֹ וַיֵּרֶד נִרְאֶה כִּי מִדּוֹתָן לַעֲדֻלָּם הוּא יְרִידָה; וּבַדְּרָשׁ שֶׁהוֹרִידוּהוּ אֶחָיו מִגְּדֻלָּתוֹ שֶׁנִּתְחָרְטוּ מִמְּכִירַת יוֹסֵף וְאָמְרוּ לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁאָמַרְתָּ לָנוּ ״לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים״ (בראשית לז:כז), אִלּוּ אָמַרְתָּ לָנוּ הֲשִׁיבוּהוּ אֶל אָבִינוּ הָיִינוּ שׁוֹמְעִים לְךָ. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (פה:ב) וַיֵּרֶד יְהוּדָה לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה״ (בראשית לט:א), רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כְּדֵי לִסְמֹךְ ״הַכֶּר נָא״ (בראשית לז:לב) לְ״הַכֶּר נָא״ (בראשית לח:כה).
וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי. נָטָה אָהֳלוֹ עִם צֹאנוֹ עַד שֶׁהָלַךְ לַעֲדֻלָּם וְנִתְחַבֵּר עִם זֶה הָאִישׁ.