רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לז · פסוק יד
וְאֶת־שְׁלוֹם הַצֹּאן. בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פרשה פד:יג) ״הֲדָא אָמְרַת צָרִיךְ אָדָם לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ הֲנָאָה מִמֶּנּוּ״.
מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן. לִוָּה אוֹתוֹ מִן הָעִיר עַד אוֹתוֹ הָעֵמֶק שֶׁסָּמוּךְ לְחֶבְרוֹן וּמִשָּׁם שְׁלָחֵהוּ. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (שם): מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַהֲלֹא חֶבְרוֹן הַר הָיָה, אֶלָּא מֵעֵצָה עֲמֻקָּה שֶׁבֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵין אָבִינוּ אַבְרָהָם הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לוֹ בֵּין הַבְּתָרִים ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״ (בראשית טו:יג).