רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לז · פסוק ה
וַיַּגֵּד לְאֶחָיו. הָיָה מְסַפֵּר לְאֶחָיו הַחֲלוֹם לְהַכְאִיב לִבָּם, לְפִי שֶׁהָיוּ מְקַנְּאִים בּוֹ לְאַהֲבַת אָבִיו אוֹתוֹ, וְהָיוּ שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ. וְהָיָה הַחֲלוֹם הַזֶּה מֵעִנְיַן מַה שֶּׁקָּרָה לוֹ וּמַה שֶּׁקָּרָה לָהֶם עִמּוֹ; כִּי עַל־יְדֵי הַתְּבוּאָה עָלָה הוּא לִגְדֻלָּה. וְזֶהוּ שֶׁחָלַם ״קָמָה אֲלֻמָּתִי״ (בראשית לז:ז), וְעַל־יְדֵי הַתְּבוּאָה הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ אֶחָיו, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״תְּסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ״ (שם).