רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לה · פסוק כב
וַיְהִי בִּשְׁכֹּן. וְהוּא לֹא שָׁכַן בְּמָקוֹם עַד שֶׁהָלַךְ אֶל בֵּית אָבִיו, אֶלָּא לְפִי שֶׁהָיָה כָּבֵד בְּמִקְנֶה וְעַם רַב אִתּוֹ, הָיָה הוֹלֵךְ לְמַסָּעָיו מְעַט מְעַט, עַד שֶׁמַּסָּעָיו דּוֹמֶה לְמִשְׁכָּן.
וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן. הָלַךְ לְאֹהֶל בִּלְהָה וְשָׁכַב עִמָּהּ.
פִּילֶגֶשׁ אָבִיו. אֵשֶׁת אָבִיו הָיְתָה נִקְרֵאת פִּילֶגֶשׁ; שֶׁרְאוּבֵן חָשַׁב כִּי לֹא הָיְתָה אֲסוּרָה עָלָיו לְפִי שֶׁהָיְתָה תְּחִלָּה שִׁפְחָה וְאַחַר כֵּן לְקָחָהּ אָבִיו לְפִילֶגֶשׁ, וְהַכָּתוּב מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהָיְתָה לוֹ לְאִשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַתִּתֶּן לוֹ בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה״ (בראשית ל:ד), וְהָיְתָה אֲסוּרָה עָלָיו, כִּי בְּנֵי נֹחַ נִצְטַוּוּ עַל הָעֲרָיוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ (בראשית כ:כד), כָּל שֶׁכֵּן בְּנֵי יַעֲקֹב, לְפִיכָךְ נָטַל מִמֶּנּוּ יַעֲקֹב בְּכוֹרָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר, ״בְּחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו״ (דברי הימים א ה:א), וְנִתְּנָה בְּכוֹרָתוֹ לְיוֹסֵף.
וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וּפֵרַשׁ מִן הָאִשָּׁה, זֶהוּ שֶׁאָמַר וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר כִּי לֹא הָיָה לוֹ עוֹד בֵּן, וְהָיָה פּוֹרֵשׁ כָּל יָמָיו מֵאִשָּׁה וּמִדַּרְכֵי הָעוֹלָם, וְהִתְעַסֵּק בַּעֲבוֹדַת הָאֵל, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְהָיָה ה׳ לִי לֵאלֹהִים״ (בראשית כח:יא), וּבַדְּרָשׁ (שבת נה:) לֹא שָׁכַב עִמָּהּ אֶלָּא בִּלְבֵּל יְצוּעָהּ, אָמַר, אִם אֲחוֹת אִמִּי צָרָה לָהּ, תְּהֵא שִׁפְחָתָהּ צָרָה לָהּ, עָמַד וּבִלְבֵּל יְצוּעָהּ.