רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לה · פסוק טז
כִּבְרַת. פֵּרְשׁוּ בּוֹ מִיל. וּלְפִי דַעְתִּי כִּי הַכָּף שִׁמּוּשׁ, וּבְרַת שֵׁם, מִן ״וְלֹא בָרָה אִתָּם לֶחֶם״ (שמואל ב יב:יז) וְהַכָּף כָּף הַשִּׁמּוּשׁ, כְּמוֹ ״כְּעֶשְׂרִים אִישׁ״, ״כְּאַלְפַּיִם אַמָּה״. רוֹצֶה לוֹמַר שִׁעוּר מַהֲלָךְ מִן הָעִיר עַד מָקוֹם שֶׁסּוֹעֲדִין בּוֹ הוֹלְכֵי דְרָכִים.
וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. הָיָה לָהּ קֹשִׁי וְצַעַר גָּדוֹל מֵהַלֵּדָה עַד שֶׁמֵּתָה מִמֶּנָּה. וְיִהְיֶה וַתְּקַשׁ פֹּעַל עוֹמֵד אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִן הַדָּגֵשׁ, אוֹ יִהְיֶה יוֹצֵא, וּפֵרוּשׁ כִּי הַלֵּדָה קִשְּׁתָה וְצִעֲרָה אוֹתָהּ מְאֹד.