רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לב · פסוק כו
וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ. שֶׁלֹּא יָכֹל לְהַפִּילוֹ.
וַיִּגַּע בְּכַף־יְרֵכוֹ. רָמַז לוֹ שֶׁעֵשָׂו לֹא יוּכַל לוֹ אֲבָל הוּא יִכְאַב לוֹ מִצַּד אַחֵר, מִצַּד יְרֵכוֹ, רָמַז לוֹ בָּזֶה שֶׁיַּכְאִיב בְּאֶחָד מִיּוֹצְאֵי יְרֵכוֹ, וְהוּא בִּתּוֹ שֶׁנִּבְעֲלָה לִכְנַעֲנִי, לְפִיכָךְ נָגַע בְּכַף, כִּי כַּף לְשׁוֹן נְקֵבָה. וְכָל זֶה הֵבִין יַעֲקֹב מִמַּעֲשֵׂה הַמַּלְאָךְ, אַךְ דְּבַר בִּתּוֹ סָבַר אֶפְשָׁר שֶׁתֶּחֱלֶה אוֹ שֶׁתָּמוּת. וְכָל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה בַּחֲלוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁמָּצָא עַצְמוֹ צוֹלֵעַ בְּהָקִיץ, הָיָה לוֹ זֶה מֵאֵת הָאֵל לִהְיוֹת בּוֹ זֶה לְאוֹת לְפִי שֶׁהָיָה פּוֹשֵׁעַ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ אַחַר כַּמָּה הַבְטָחוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה עִמּוֹ הָאֵל מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה לִהְיוֹת פּוֹסֵחַ בְּגוּפוֹ; כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בּוֹטֵחַ בָּאֵל בְּכָל לִבּוֹ אֶלָּא שֶׁחָשַׁב שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא, אַף עַל פִּי כֵן אַחַר כַּמָּה הַבְטָחוֹת לֹא הָיָה לוֹ לְהַרְהֵר וְלָחוּשׁ לְעֵשָׂו וְלִקְרֹאוֹ כַּמָּה פְּעָמִים ״אָחִי״ וְלִשְׁלֹחַ לוֹ מִנְחָה גְּדוֹלָה וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, וּבָזֶה חָטָא, וְשִׁלֵּם לוֹ הָאֵל בָּזֶה הָעוֹלָם וְלָקָה בְּגוּפוֹ עֹנֶשׁ מַחֲשַׁבְתּוֹ; וְאִם תִּרְצֶה תֹּאמַר כִּי הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיָה בְּהָקִיץ מַמָּשׁ, וְלֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא דִּמְיוֹן לְבַד שֶׁנִּדְמָה לוֹ וְלֹא הָיָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַלְאַךְ יְהוֹשֻׁעַ וּבְמַלְאַךְ גִּדְעוֹן וְנוּכַל לוֹמַר כֵּן בְּמַלְאֲכֵי אַבְרָהָם וְלוֹט, כִּי כָּל זֶה הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת בְּדִמְיוֹן, אֲבָל זֶה הָיָה בִּנְגִיעָה וְאִי אֶפְשָׁר בְּלֹא גוּף, לְפִיכָךְ נֹאמַר שֶׁלָּבַשׁ גַּשְׁמִיּוּת לִשְׁעָתוֹ עַל דֶּרֶךְ מוֹפֵת, וְזֶהוּ שֶׁנָּגַע בְּכַף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב וְהָיָה צוֹלֵעַ, כִּי זֶה הָיָה נְגִיעָה מַמָּשׁ.
וַתֵּקַע. עִנְיַן הֲסָרָה, כְּמוֹ ״פֶּן תֵּקַע נַפְשִׁי מִמֵּךְ״ (ירמיה ו:ח), כְּלוֹמַר הֵסִיר הַבָּשָׂר מֵעַל הָעֶצֶם וְכָאַב בְּשָׂרוֹ, וּבַעֲבוּר זֶה הָיָה צוֹלֵעַ.