רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לב · פסוק כג
וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא. בְּחֶסְרוֹן הָ״א הַיְדִיעָה, אָמַר כִּי קָם יַעֲקֹב בְּעוֹד לַיְלָה אַחַר שֶׁיָּשַׁן מְעַט לְהַעֲבִיר מַחֲנֵהוּ בַּלַּיְלָה.
וַיִּקַּח. הִזְמִינָם עַל שְׂפַת נַחַל לַעֲבֹר, וְעָבַר הוּא לְנַסּוֹת אִם הַמַּיִם עֲמֻקִּים, זֶהוּ שֶׁאָמַר וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. מַעֲבָר, מָקוֹם שֶׁעוֹבְרִים אוֹ שֶׁאֵין כָּל כָּךְ הַמַּיִם עֲמֻקִּים שָׁם כְּמוֹ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, כִּי כָּל הַנְּהָרוֹת וְהַנְּחָלִים יֵשׁ לָהֶם מַעֲבָר יָדוּעַ.
וְאֶת־אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו. וְדִינָה בִּכְלַל נָשָׁיו, כִּי עִם לֵאָה הָיְתָה, כִּי הַבַּת לֹא תִפָּרֵד מִן הָאֵם. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (עו): ״וְאֶת־אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וְדִינָה הֵיכָן הָיְתָה? בְּתֵיבָה הָיְתָה נְתוּנָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ, אָמַר, הָרָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה אִם יִרְאֶה אוֹתָהּ יִקַּח אוֹתָהּ מִמֶּנִּי, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא כֹּהֵן, עַד דְּלָא אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ״לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד״ (איוב ו:יד), מָנַעְתָּ חֶסֶד מִן אָחִיךָ אִי נָסְבַת לֹא גִּיַּרְתְּ, וּפֵירֵשׁ אִי נְשָׂאָהּ לֹא זָנְתָה, לֹא בִקַּשְׁתָּ שֶׁתִּנָּשֵׂא לְמָהוּל, הֲרֵי הִיא נִשֵּׂאת לְעָרֵל, לֹא בִקַּשְׁתָּ שֶׁתִּנָּשֵׂא בְּהֶתֵּר, הֲרֵי הִיא נִשֵּׂאת בְּאִיסּוּר, הֲדָא הִיא, ״וַתֵּצֵא דִינָה וְגוֹ׳״ (בראשית לד:א).