רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לב · פסוק יא
קָטֹנְתִּי. אֵינֶנִּי שׁוֹאֵל מֵאִתְּךָ לְפִי מַעֲשַׂי, כִּי יָדַעְתִּי כִּי אֲנִי קָטָן וְנִבְזֶה מֵעָשִׂיתָ עִמִּי כֹּל הַחֲסָדִים וְכָל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ, וְהַחֶסֶד הוּא רֹב הַטּוֹבָה שֶׁנָּתַן לוֹ, וְהָאֱמֶת לְפִי שֶׁהִבְטִיחוֹ וְאָמַר לוֹ ״הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ״ (בראשית כח:טו), וְהוּא בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם דְּבָרָיו הַטּוֹב, אֲבָל מַה שֶּׁאֲנִי שׁוֹאֵל מֵאִתְּךָ שֶׁתִּשְׁמֹר לִי הַבְטָחָתְךָ שֶׁאָמַרְתָּ לִי ״וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ״ (בראשית כח:טו) וְלֹא לִזְכוּתִי, כִּי אוּלַי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ, אֶלָּא לִזְכוּת אֲבוֹתַי אֲנִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ שֶׁתַּצִּילֵנִי מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר לִי אַחְוָה כִּי עֲדַיִן הוּא עֵשָׂו שֶׁעוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ וּבְשִׂנְאָתוֹ אוֹתִי.