רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לב · פסוק טז
גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת. לֹא יָדַעְנוּ לָמָּה שָׁלַח עִם גְּמַלִּים וְהַפָּרוֹת וְהָאֲתוֹנוֹת הַקְּטַנִּים שֶׁהֵם יוֹנְקִים, כִּי עִם הַגְּמַלִּים אָמַר וּבְנֵיהֶם רוֹצֶה לוֹמַר הַקְּטַנִּים הַיּוֹנְקִים, וְכֵן הַפָּרִים וְהָעֲיָרִים הֵם הַקְּטַנִּים, כִּי כֵן יֵרָאֶה וּבְנֵיהֶם עִם בְּנֵיהֶם הָיוּ שְׁלֹשִׁים, וּמִן הַמִּין הַמְרֻבֶּה שָׁלַח רַב וּמִן הַמִּין הַמּוּעָט מְעַט, הַכֹּל לְפִי שִׂכְלוֹ וּלְפִי יְדִיעָתוֹ בְּעִנְיַן הַמִּקְנֶה. וּמַה שֶׁסִּפֵּר הַכָּתוּב מִסְפַּר הַמִּנְחָה לְהוֹדִיעַ כִּי מִנְחָה רְאוּיָה שָׁלַח לוֹ, וְכֵן רָאוּי לַעֲשׂוֹת לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁלִים עִם אוֹיְבָיו שֶׁיְּכַבְּדֵהוּ בְּמִנְחָה הָרְאוּיָה, וְכֵן מַה שֶּׁנָּתַן עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וְרֶוַח בֵּין עֵדֶר לְעֵדֶר, כָּל זֶה לְהַגְדִּיל הַמִּנְחָה לְפָאֲרָהּ בְּעֵינֵי הָרוֹאִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַצֶּה אָחִיו לוֹ בְּכַבְּדוֹ אוֹתוֹ בְּמִנְחָה מְפֹאָרָה, וְכֵן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (עו): לָמָּה לֹא הִכְנִיסָם לוֹ בְּאַחַת? כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ עֵינוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, אָתֵי לְמַחְסַל וְהוּא אָמַר קַבֵּל.