רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק לא · פסוק מט
וְהַמִּצְפָּה. וְהִיא הַמַּצֵּבָה שֶׁקָּרָא אוֹתָהּ יַעֲקֹב מִצְפָּה, לְפִי שֶׁהֵקִימָהּ בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ, וְקָרָא אוֹתָהּ גַּם כֵּן מִצְפָּה לְעִנְיַן שֶׁאָמַר יִצֶף ה׳ בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וְלָבָן קְרָאָהּ בִּלְשׁוֹנוֹ סָהֲדוּתָא.
כִּי נִסָּתֵר. כַּאֲשֶׁר נִסְתָּר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְלֹא יִרְאֶה אִישׁ מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן חֲבֵרוֹ, יִהְיֶה לִי עֵד בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.