רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ל · פסוק מג
וַיִּפְרֹץ. עִנְיַן רִבּוּי הַמָּמוֹן, וְכֵן ״וּפָרַצְתָּ יָמָּה״ (בראשית כח:יד), כְּאִלּוּ הָרְכוּשׁ פּוֹרֵץ הַגָּדֵר, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יְכִילֶנּוּ מָקוֹם מֵרֻבּוֹ, וְזֶה עַל דֶּרֶךְ הַהַפְלָגָה.
וְעוֹד אָמַר מְאֹד מְאֹד. לְהַגְדִּיל הָרִבּוּי.
צֹאן רַבּוֹת. אָמַר רַבּוֹת עַל הַנְּקֵבוֹת, כִּי מֵהֶן יִהְיֶה הָרִבּוּי, וְזָכָר אֶחָד יִהְיֶה לְכַמָּה נְקֵבוֹת; וְלֹא זָכַר הַבָּקָר, כִּי מְלַאכְתּוֹ הָיָה בַּצֹּאן וּבָהֶם הָיָה מִתְעַסֵּק, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לוֹ בָּקָר.