רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ל · פסוק טו
הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת־אִישִׁי. כִּי בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא הָיוּ בָנִים לְרָחֵל הָיָה יַעֲקֹב שׁוֹכֵב עִם רָחֵל כְּדֵי לְהָפִיס דַּעְתָּהּ.
אֶת אִישִׁי. כִּי אִישִׁי הוּא כְּמוֹ אִישֵׁךְ.
וְלָקַחַת. מָקוֹר, רוֹצֶה לוֹמַר ״וְתִרְצִי לָקַחַת״, וְאִלּוּ הָיָה כְּדִבְרֵי הַמְתַרְגֵּם שֶׁתִּרְגֵּם ״וּתְסַבִּין״ הָיְתָה הַתָּי״ו דְּגוּשָׁה כַּמִּשְׁפָּט, כְּמוֹ ״וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ״ (מלכים א יד:ג).
לָכֵן. בַּעֲבוּר כֵּן.