רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ל · פסוק ו
דָּנַנִּי אֱלֹהִים. שָׂמַנִי בְּדִינוֹ עִם אֲחוֹתִי וְרָאָה כִּי גַם אֲנִי רְאוּיָה לְבָנִים כָּמוֹהָ, וּלְפִי שֶׁזָּכְרָה הַדִּין זָכְרָה שֵׁם אֱלֹהִים שֶׁפֵּרוּשׁוֹ דַּיָּן.
וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי. שֶׁהִתְפַּלַּלְתִּי לְפָנָיו עַל זֶה, וַאֲפִלּוּ לֹא הָיִיתִי רְאוּיָה לְכָךְ שָׁמַע בְּקוֹלִי.
וַיִּתֶּן־לִי בֵּן. כִּי אֲנִי חוֹשֵׁב אוֹתוֹ כְּמוֹ אִם הָיָה בְּנִי, כֵּיוָן שֶׁהוּא מִשְׁפַּחְתִּי.