רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ל · פסוק ב
אֲשֶׁר־מָנַע מִמֵּךְ. הוּא מָנַע מִמֵּךְ וְלֹא אָנִי, וּמִמֶּנּוּ תְּבַקֵּשׁ שֶׁיִּתֵּן לָךְ בָּנִים, כִּי אֲנִי נוֹתֵן לָךְ הָעוֹנָה שֶׁעָלַי לָתֵת, וְאִם אַתְּ עֲקָרָה מֵהָאֵל תְּבַקְשִׁי שֶׁיִּפְתַּח אֶת רַחְמֵךְ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לַאֲחוֹתֵךְ בְּבַקָּשָׁה מִמֶּנּוּ, וְהַמְּנִיעָה הִיא מִלָּתֵת הַהֵרָיוֹן בִּפְתוֹחַ הָרֶחֶם, לְפִיכָךְ חָרָה אַף יַעֲקֹב לְפִי שֶׁתָּלְתָה הַכֹּחַ בּוֹ וְלֹא בָּאֵל אֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ וְהַיְכֹלֶת ״עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה״ (שמואל א ב:ה), וְהִיא אָמְרָה ״הָבָה לִּי בָנִים״ (בראשית ל:א) אֲבָל אִם אָמְרָה בַּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלַי, צָדְקָה בְּמַאֲמָרָהּ וְלֹא חָרָה אַפּוֹ בּוֹ.