רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כט · פסוק כז
מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת. הַשְׁלֵם שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה שֶׁל זֹאת, שֶׁל לֵאָה.
וְנִתְּנָה לְךָ. יִתָּכֵן שֶׁהַמִּלָּה מִבִּנְיַן נִפְעַל לִנְקֵבָה, אוֹ תִּהְיֶה מִבִּנְיַן הַקַּל וְהַנּוּ״ן לְמְדַבֵּר בְּדֶרֶךְ הַתִּפְאֶרֶת, כְּמוֹ ״מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה״ (שיר השירים א:ד) וְהַדּוֹמִים לָהֶם, וְאַחַר שֶׁתַּשְׁלִים שִׁבְעַת יְמֵי שִׂמְחָה לְלֵאָה אֶתֵּן לְךָ רָחֵל וְתַעֲשֶׂה שִׁבְעָה יְמֵי שִׂמְחָה אֲחֵרִים לְרָחֵל, וּמִכָּאן סָמְכוּ חֲכָמִים (בראשית רבה ע) שֶׁאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְשִׂמְחָה, אֶלָּא כָּל שִׂמְחָה תִּהְיֶה לְבַדָּהּ.