רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כט · פסוק א
וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו. כֵּיוָן שֶׁהִבְטִיחוֹ הָאֵל וְהֶרְאָהוּ הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל הַזֶּה, שָׂמַח וְנָשָׂא רַגְלָיו בְּקַלּוּת וְהָלַךְ שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה הוֹלֵךְ בְּרִפְיוֹן רַגְלַיִם כְּאָדָם הַבּוֹרֵחַ מִבֵּית אָבִיו עָצֵב, וְלֹא הָיָה בּוֹרֵחַ בְּחִפָּזוֹן כְּבוֹרֵחַ מֵחֶרֶב, כִּי לֹא הָיָה מְפַחֵד מֵחֶרֶב אָחִיו כָּל זְמַן שֶׁהָיָה אָבִיו חַי.
וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם. כִּי הָאָרֶץ מִזְרָחִית לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָעִיר הַסְּמוּכָה לִסְפַר אֶרֶץ כְּנַעַן הוּא חָרָן כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, אֶלָּא כָּלַל וְאָמַר אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם, שֶׁיָּצָא מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לְאֶרֶץ בְּנֵי קֶדֶם, וּבִהְיוֹתוֹ קָרוֹב לְחָרָן רָאָה בְּאֵר אֶחָד בַּשָּׂדֶה.