רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כז · פסוק לז
וַיַּעַן וְגוֹ׳. לְמָה שֶׁאָמַר ״הֲלֹא אָצַלְתָּ לִי בְּרָכָה״ (בראשית כז:לו) עֲנָהוּ הֵן גְּבִיר. וְאֶת כָּל אֶחָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״לַאֲחֶיךָ״ (בראשית כז:כט), וְהֵם בְּנֵי עֵשָׂו, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ.
סְמַכְתִּיו. לוֹ, שֶׁיִּהְיוּ סְמוּכִים לוֹ וּקְרוֹבִים לוֹ לְעוֹלָם, וְכֵן ״רוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי״ (תהלים נא:יד) שֶׁתִּהְיֶה סְמוּכָה וּקְרוֹבָה לוֹ, אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשָׁם סַעַד וּמִשְׁעָן, וְיִהְיֶה חָסֵר בֵּי״ת הַשִּׁמּוּשׁ כְּאִלּוּ אָמַר וּבְדָגָן וּבְתִירוֹשׁ.
וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה. מַה בְּרָכָה נִשְׁאֲרָה לְךָ אַחַר זֶה, וְכֵן ״מַה לְּךָ אֵפוֹא״ (ישעיה כב:טז).