רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כז · פסוק כז
וַיָּרַח אֶת־רֵיחַ בְּגָדָיו. בְּעוֹד שֶׁהָיָה נוֹשֵׁק לוֹ הֵרִיחַ רֵיחַ טוֹב מֵהַבְּגָדִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ שֶׁהָיָה לָהֶם רֵיחַ טוֹב מֵעִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה הַטּוֹבִים, וּמֵרָחוֹק לֹא הָיָה מַרְגִּישׁ בְּרֵיחָם עַד שֶׁקָּרַב לוֹ וְנָשַׁק לוֹ.
וַיְבָרְכֵהוּ. אַחַר שֶׁאָמַר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה בֵּרְכוֹ, אֶלָּא הִקְדִּימוֹ לְהוֹדִיעֵנוּ כִּי שָׂמַח לִבּוֹ מִתּוֹךְ הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה וְרֵיחַ הַטּוֹב, וּמִתּוֹךְ כָּךְ שָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבֵרְכוֹ.
רְאֵה. הַצִּוּוּי בָּזֶה אֵינוֹ לְאָדָם מְיֻחָד, אֶלָּא כֵּן דֶּרֶךְ הַלָּשׁוֹן לוֹמַר לְשׁוֹן הַצִּוּוּי שֶׁלֹּא לְאָדָם מְיֻחָד אֶלָּא לְמִי שֶׁיִּהְיֶה, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ מְלִיצָה. וְכֵן ״אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְלַגְּבִירָה״ (ירמיה יג:יח), ״קוֹל אֹמֵר קְרָא״ (ישעיה מ:ו), ״חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת״ (ישעיה לה:ג) וְהַדּוֹמִים לָהֶם.
אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה׳. בֵּרְכוֹ לַשָּׂדֶה, כְּלוֹמַר שֶׁבֵּרְכוֹ ה׳ בַּעֲשָׂבִים טוֹבִים הַגְּדֵלִים בּוֹ כֵּן רֵיחַ בְּנִי, וְיִהְיֶה וָי״ו ״ויִתֶּן לְךָ״ (בראשית כז:כח) לָזֶה הַפֵּירוּשׁ שֶׁהֵם תְּחִלַּת הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לְהוֹסִיף עַל מַה שֶּׁאָמַר כְּוָי״ו ״וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו״ (בראשית כב:יג) וְהַדּוֹמִים לוֹ רַבִּים. אוֹ יִהְיֶה וָי״ו בֵּרְכוֹ כִּנּוּי אֶל בְּנוֹ, אָמַר, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כִּי רֵיחוֹ טוֹב, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, כִּי בֵּרְכוֹ ה׳ וְנָתַן לוֹ רֵיחַ טוֹב, וּכְמוֹ שֶׁבֵּרְכוֹ עַד כֹּה יְבָרְכֵהוּ עוֹד ״וְיִתֶּן לְךָ וְגוֹ׳״. וְלָזֶה הַפֵּירוּשׁ יִהְיֶה וָי״ו ״וְיִתֶּן לְךָ״ כִּשְׁאָר הַוָּוִי״ן לְתוֹסֶפֶת.