רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כה · פסוק כט
וַיָּזֶד. מִשְׁפָּטוֹ עַל הַמִּנְהָג ״וַיִּזַּד״ (הַנָּח תְּמוּרַת הַדָּגֵשׁ) כִּי שָׁרְשׁוֹ נז״ד, אֶלָּא שֶׁלִּפְעָמִים יָבֹא הַנָּח מְקוֹם הַדָּגֵשׁ וְהַדָּגֵשׁ מְקוֹם הַנָּח, וּפֵרֵשׁ וַיְבַשֵּׁל נָזִיד, תַּבְשִׁיל. אָמַר, יוֹם אֶחָד הָיָה זֶה שֶׁבִּשֵּׁל יַעֲקֹב תַּבְשִׁיל וַיָּבֹא עֵשָׂו עָיֵף וּמָצָא תַּבְשִׁיל יַעֲקֹב מְתֻקָּן וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּאֲכִילֵנוּ מִמֶּנּוּ, וְהָיָה הַסִּפּוּר הַזֶּה לְהוֹדִיעַ מַעֲלַת יַעֲקֹב וּפְחִיזוּת עֵשָׂו וְקַלּוּת דַּעְתּוֹ, כִּי הָיָה גַּרְגְּרָן; וּמַעֲלַת יַעֲקֹב שֶׁלֹּא הָיָה אוֹהֵב תַּעֲנוּג הָעוֹלָם שֶׁבִּשֵּׁל לְעַצְמוֹ עֲדָשִׁים שֶׁאֵין תַּבְשִׁיל פָּחוּת מִמֶּנּוּ. וּמַה שֶּׁמָּנַע מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ אֶלָּא בִּמְכִירַת בְּכוֹרָתוֹ וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה אָחִיו גַּם זֶה מִמַּעֲלָתוֹ וּמֵחָכְמָתוֹ שֶׁלֹּא לִתֵּן מִמַּה שֶּׁטָּרַח בּוֹ וְשֶׁהֵכִין לְעַצְמוֹ לְאִישׁ רַק וּפוֹחֵז וְאֵינוֹ חָפֵץ בְּדֶרֶךְ חַיִּים; וּמֵרֹב גַּרְגְּרָנוּתוֹ לֹא שָׁמַר עַד שֶׁיְּבַשֵּׁל הוּא מִצִּדּוֹ וְיֹאכַל וְתָאֵב אֶל תַּבְשִׁיל הָעֲדָשִׁים שֶׁמָּצָא מְתֻקָּן, וּבָזֶה וּבַכַּיּוֹצֵא בָּזֶה אוֹמֵר, ״נוֹתֵן לְעָשִׁיר אַךְ לְמַחְסוֹר״ (משלי כב:טז).